אינטואיציה חזקה :) מזל טוב לרבקה ואביב שהכירו בשליש!

אביב ואני הכרנו דרך האתר. הוא פנה אליי לפני חמש שנים, כשהייתי בת 22, גדול ממני ב8 שנים, בלי תמונה.. אחר שלח תמונה, אך התעלמתי.. היו לי מלא הצעות של בחורים בגילי. בינתיים הוא הספיק להתחתן, להביא ילדה ולהתגרש.. כעבור שלוש שנים פנה בפייסבוק, שוב סירבתי, הפעם בגלל הסטטוס (לא ידעתי שזה אותו אחד מלפני שלוש שנים). כעבור עוד שנתיים פנה שוב וזרמתי..

כל השנים הללו הייתי לבד, רווקה כרונית.. כשהתבגרתי, כמות ואיכות ההצעות החלו לרדת משמעותית. הרגשתי שאני מקרה אבוד, חשבתי שזה כבר לא יקרה. יחד עם זאת החלטתי שנמאס לי להיות רווקה. שלחתי הודעות לעשרות גברים רווקים צעירים בגילי שנראו איכותיים באתר, אחד אחרי שני. כולם התעלמו, בודדים ענו שלא מתאים.. הסטטוס והגיל כבר לא היו קריטריון משמעותי כשאת רווקה בת 27 וחצי במגזר הדתי.. כשהוא פנה אליי וראיתי את הסטטוס- התחלתי להקליד- "תודה, לא נראה לי שזה יוכל להתאים".. התחלתי, ונסוגתי.. היתה איזו הסחת דעת.. ואז חזרתי למחשב להמשיך להקליד ולסגור את הפנייה. האצבעות נרתעו, רעדו, נמנעו מלהמשיך את ההקלדה...

ב"ה ניחנתי באינטואיציה מאוד חזקה.. משהו אמר לי "לא" לפני שלחצתי "שלח". אז מחקתי את שכתבתי, ועניתי להתכתבות בחיוב.. זרמתי אתו ועברנו לפייסבוק. כבר בהתכתבות הרגשתי שזה זה. הוא ענה באמפתיה ובחוש הומור וזרם איתי בקצב שלי. מאוד קשה לי עם היכרות באינטרנט ובכלל עם בליינדייט, זה ממש מלחיץ נפשית פתאום לדבר עם מישהו שלא מכירים. ראיתי כמה הוא רגיש ומתחשב ולא לחץ כשהתביישתי לעבור לטלפון. רק אחרי יומיים של התכתבות נתתי לו את הטלפון, וגם אז ביקשתי שיתקשר יום אחרי בערב. אני אוהבת גברים עם סבלנות.. יש לי קטע כזה להילחץ בהתחלה, להיות סגורה..

כשחזרתי אליו (לאחר שהתקשר ולא עניתי, כהרגלי..) אמרתי לעצמי "אני מתקשרת לבעלי". השיחה זרמה 40 דק'. במהלך השיחה שהייתה במוצ"ש, הייתי בקרית גת בתחילת גל הטרור. הלכתי לקנות פיצה למשפחה, יצאתי מאיזור הביג כשדיברנו ושיחות ממתינות לא הפסיקו להגיע שוב ושוב במהלך השיחה איתו... לא הבנתי מה קורה, מה כל הצפצופים האלו, רציתי שיפסיקו להטריד אותי, לא עניתי לאף אחד, רציתי להמשך לדבר איתו.. שום דבר לא עניין אותי  ולא הסיח את הדעת, המקדתי רק בו. הרי אני יודעת שאני מדברת שיחה ראשונה עם בעלי ולכך צריך את מלוא תשומת הלב..

כשבאתי, התהמהמתי איתו 20 דק' על ספסל ליד הבניין, אחר כך סיימתי את השיחה, כדי שלא ידאגו.. (תודה באמת..). אבא שלי נורא כעס ולא ידעתי מה להגיד.. ראיתי 19 שיחות שלא נענו ועוד 3 הודעות.. מחברה, מבת דודה, מאח שלי ששאל "עם מי את בטלפון? מאהב חדש?".. (כשחזרתי אליו הכחשתי. כעבור שבוע אמרתי שבגלל זה לא עניתי, והוא התגאה באינטואיציה שלו..חח).  לא שמתי לב במהלך ההליכה שאני מסתובבת ברחובות חשוכים ללא נפש חיה.. רק בדיעבד קלטתי זאת. כולם התבצרו בבתים בגלל המחבל שדקר אנשים ברחוב שאול המלך (רחוק מהאזור שהייתי בו), אני מתהלכת לתומי עם מגש פיצה, מוקסמת משיחת הטלפון עם אביב, בעלי לעתיד..

חזרתי אליו וסיפרתי לו זאת, הוא הבין את אבא שלי כי גם הוא הורה. אח"כ התבדח שהייתי נותנת למחבל פיצה, שישאל מה לברך, המוציא או מזונות.. חח. נפגשנו למחרת בבני ברק, שם היו לי עיסוקים. לקראת הפגישה ידעתי שאני הולכת לפגוש את בעלי. הייתי מאוד ממוקדת מטרה וידעתי שאני חייבת להתחתן אתו. השיחות זרמו והרגשתי שיש חיבור.. רק חיכיתי להצעת הנישואין והיא לא אחרה לבוא.

אחרי ארבע פגישות וכמה בירורים, הוא אמר שהוא רוצה להתחתן איתי ושאל אם אני רוצה להתחתן אתו. אמרתי כן, ושמההתחלה ידעתי את זה, עוד לפני שדיברנו. הוא התפלא ואמר "באמת?". אחר כך הוא אמר שלפני שהוא נפגש איתי הוא חשב שהוא סתם יוצא.. עוד סתם פגישה, ושלא ייצא מזה כלום.. כולם היו בהלם מכך שזה היה מהר, ואף אחד לא ראה דבר כזה לפני.. אבל לא שמענו לאף אחד, והלכנו אחרי הלב. כעבור שבוע היינו מאורסים. המשפחות קיבלו את זה בהפתעה ואמרו שאנחנו פזיזים וצריך לחכות.. כעבור עוד שבועיים זה היה רשמי. אחרי חודשיים של היכרות התחתנו.  היום אנחנו ביחד חצי שנה. לפני הנישואים- חודשיים. מאז הנישואים- ארבעה חודשים. למדנו לאהוב ולהתמודד עם הקשיים, יצאנו לירח דבש בסיני, צללנו, רכבנו על גמלים.. ובעז"ה מאחלים לעצמנו עוד אינספור שנות נישואים וילדים..

רבקה ואביב