לפי כמעט שנה קצת לפני ט"ו בשבט, הופיעו מולי באתר, פנים יפות ומחייכות. פנים צעירות ומאירות. כגרוש שנתיים, הכרתי באתר נשים מיוחדות ואיכותיות. מכל פגישה והכרות למדתי והשכלתי תוך אמונה ורצון להכיר את האחת והיחידה.
מעבר לאור ולחן שהופיעו בפניי, הופיע עוד נתון נחמד. דורית גרה לא רחוק ממני. כשהפעלתי את היישומון של שליש גן עדן, התגלה לפני, שהיא לא סתם גרה קרוב.. במרחק ממני היה רשום 500 מטר.
התרגשתי, אני גר 500 מטר מאשה כל כך יפה. אבל הבל החן ושקר היופי.. היא גם משחקת קנדי קראש, איך אפשר שלא יהיה קראש על מי שמשחקת עם סוכריות.
שלחתי הודעה אחת... אין תשובה. שלחתי הודעה שנייה... היא אפילו לא קראה את ההודעה.
האם להתייאש? מה פתאום.. מגיעים לתכנית מספר 2.. אם היא לא עונה להודעות.. אנסה לחפש אותה ברחוב.
היא הלא רק 500 מטר ממני. פתחתי את הסמארטפון והתחלתי ללכת בכיוון מסויים. ציפיתי שהמרחק יתארך או יתקצר. והוא נשאר אותו דבר. מתברר שמערכת שליש גן עדן מגינה על צנעת הפרט וכנראה כדי שלא יהיו הטרדות, המספר לא יורד מ 500 מטר... אז מצד אחד התאכזבתי, מצד שני התעודדתי.. יכול להיות שהיא קרובה עוד יותר.. אולי השכנה שמעלי.. (טוב.. זו מעט הגזמה.. אין לי שכנות כל כך מיוחדות...).
בשבת, בדרך לבית הכנסת, הסתכלתי ימינה ושמאלה.. אולי אאתר אותה ואולי בכלל.. היא לא גרה באזור, סתם באה לביקור.
שלחתי הודעה שלישית – ובתיבת הדואר שלי, הגיעה הודעה מרגשת. דורית שלחה לי את מספר הטלפון שלה. תוך אזהרה.. "יש לי ארבעה ילדים, הקטן בן שנתיים.. האם יש לך כח לשחק איתם כדורגל?"
עוד מכשול לכאורה שהיה בדרך, הוא הפרשי הגילאים, היא הייתה קצת מבוגרת.. סתם... 13 שנים מפרידות בינינו (אני המבוגר אם חשבתם אחרת...).
התחלנו לסמס זה לזו. פתאום התברר לנו שאנו ממש שכנים וגם מכירים זה את זו כבר הרבה שנים, הבנים שלנו למדו ביחד. אף אחד מאיתנו לא ידע שהשני גרוש.
נפגשנו, היה נחמד, השיחה שטפה, העניין היה הדדי, אבל בסיום הפגישה היה לי רושם, שהפרשי הגילים מרתיעים אותה.
יום אחרי הגיע שוב סמס פשוט.. "היה נחמד אתמול" הזמנתי אותה לפיקניק וטיול של יום ומאז הם חיים באושר עד וגם אחרי ביאת גואל צדק.
אני משתף, גם כדי להודות לאתר (שעושה הכל על מנת לקבל פרס.. אבל גם מהלב) אבל בעיקר כדי לחלוק כמה תובנות:
א. לא להתייאש, להאמין ולנסות. כשאת או אתה מאתרים מישהו שנראה לכם מתאים, לא לחשוב למה זה לא יעבוד אלא לפעול כדי שיעבוד.
ב. החשיבות בהיכרות דרך המחשב בעידן שלנו. בזמנים אחרים, היו כבר דואגים להכיר ביני לבין מישהי שגרה כל כך קרוב. היום, אנחנו מנוכרים, לא מכירים אפילו את השכנים ולכן נדרש אתר שיבצע את הקישור.
ג. למרות הפחד וההסתייגות מהחשיפה, כדאי להפעיל את האופציה של המיקום שלי. לפעמים באמת האושר נמצא מתחת לפנס.. צריך רק להדליק אותו.
שמעון ודורית
לפי כמעט שנה קצת לפני ט"ו בשבט, הופיעו מולי באתר, פנים יפות ומחייכות. פנים צעירות ומאירות. כגרוש שנתיים, הכרתי באתר נשים מיוחדות ואיכותיות. מכל פגישה והכרות למדתי והשכלתי תוך אמונה ורצון להכיר את האחת והיחידה.
מעבר לאור ולחן שהופיעו בפניי, הופיע עוד נתון נחמד. דורית גרה לא רחוק ממני. כשהפעלתי את היישומון של שליש גן עדן, התגלה לפני, שהיא לא סתם גרה קרוב.. במרחק ממני היה רשום 500 מטר.
התרגשתי, אני גר 500 מטר מאשה כל כך יפה. אבל הבל החן ושקר היופי.. היא גם משחקת קנדי קראש, איך אפשר שלא יהיה קראש על מי שמשחקת עם סוכריות.
שלחתי הודעה אחת... אין תשובה. שלחתי הודעה שנייה... היא אפילו לא קראה את ההודעה.
האם להתייאש? מה פתאום.. מגיעים לתכנית מספר 2.. אם היא לא עונה להודעות.. אנסה לחפש אותה ברחוב.
היא הלא רק 500 מטר ממני. פתחתי את הסמארטפון והתחלתי ללכת בכיוון מסויים. ציפיתי שהמרחק יתארך או יתקצר. והוא נשאר אותו דבר. מתברר שמערכת שליש גן עדן מגינה על צנעת הפרט וכנראה כדי שלא יהיו הטרדות, המספר לא יורד מ 500 מטר... אז מצד אחד התאכזבתי, מצד שני התעודדתי.. יכול להיות שהיא קרובה עוד יותר.. אולי השכנה שמעלי.. (טוב.. זו מעט הגזמה.. אין לי שכנות כל כך מיוחדות...).
בשבת, בדרך לבית הכנסת, הסתכלתי ימינה ושמאלה.. אולי אאתר אותה ואולי בכלל.. היא לא גרה באזור, סתם באה לביקור.
שלחתי הודעה שלישית – ובתיבת הדואר שלי, הגיעה הודעה מרגשת. דורית שלחה לי את מספר הטלפון שלה. תוך אזהרה.. "יש לי ארבעה ילדים, הקטן בן שנתיים.. האם יש לך כח לשחק איתם כדורגל?"
עוד מכשול לכאורה שהיה בדרך, הוא הפרשי הגילאים, היא הייתה קצת מבוגרת.. סתם... 13 שנים מפרידות בינינו (אני המבוגר אם חשבתם אחרת...).
התחלנו לסמס זה לזו. פתאום התברר לנו שאנו ממש שכנים וגם מכירים זה את זו כבר הרבה שנים, הבנים שלנו למדו ביחד. אף אחד מאיתנו לא ידע שהשני גרוש.
נפגשנו, היה נחמד, השיחה שטפה, העניין היה הדדי, אבל בסיום הפגישה היה לי רושם, שהפרשי הגילים מרתיעים אותה.
יום אחרי הגיע שוב סמס פשוט.. "היה נחמד אתמול" הזמנתי אותה לפיקניק וטיול של יום ומאז הם חיים באושר עד וגם אחרי ביאת גואל צדק.
אני משתף, גם כדי להודות לאתר (שעושה הכל על מנת לקבל פרס.. אבל גם מהלב) אבל בעיקר כדי לחלוק כמה תובנות:
א. לא להתייאש, להאמין ולנסות. כשאת או אתה מאתרים מישהו שנראה לכם מתאים, לא לחשוב למה זה לא יעבוד אלא לפעול כדי שיעבוד.
ב. החשיבות בהיכרות דרך המחשב בעידן שלנו. בזמנים אחרים, היו כבר דואגים להכיר ביני לבין מישהי שגרה כל כך קרוב. היום, אנחנו מנוכרים, לא מכירים אפילו את השכנים ולכן נדרש אתר שיבצע את הקישור.
ג. למרות הפחד וההסתייגות מהחשיפה, כדאי להפעיל את האופציה של המיקום שלי. לפעמים באמת האושר נמצא מתחת לפנס.. צריך רק להדליק אותו.
שמעון ודורית
שמעון ודורית, 17/01/16 16:37
איזה סיפור מרגש,עם תובנות מעולות.לא להתייאש אף פעם.לזוג המהמם המון ברכות לבביות,מי יתן ותדעו רק טוב בחיים.
תודה רבה שמעון על השיתוף ,ננסה לישם את המסקנות ,
מזל טוב ,סיפור מרגש,עלו והצליחו.
אישה עם שכל .
לא מסתכלת על הפרש הגילים , אלא על אושרה ואושר ילדיה .
צדקת , ידידי . אין הרבה כאלה .
היה מאושר עם האישה אשר לקחת .
עוזי