המתנחל הזה וההיא עם החצאית הקצרה :)

"המתנחל" - הגרסה שלנו.

אני דווקא לא מאלה שהיו סקפטיות, נכנסתי לאתר בראש פתוח, לא חשבתי בכלל שאכיר אותו כ"כ מהר אומנם.. ולי בניגוד לאחרים שאני רואה שמפרסמים פה זה לא  הלך כזה קל, אם תשאלו את בעלי, הוא סתם טוען שאני מגזימה. כי ככה זה מהמקום שאני מגיעה ממנו.. 

"אני מגזימה? ומה איתכם המתנחלים? הפאות והכיפות הענקיות והתבודדויות זה לא הגזמה?" - זה בערך מסכם את כל השנה שיצאנו ביחד. אני מושכת לכייון הזה והוא לכיוון השני, אצלו, הכל לפי רוח ההלכה. אצלי ההלכה תופסת מקום גדול, אבל אחר, שונה. ההיגיון עובד אצלי אחרת מאצלו.

בהתחלה כשהוא שלח לי הודעה צחקתי, מודה. לא הבנתי מאיפה האומץ של המתנחל הזה לנסות את מזלו איתי, והוא גם צחק, כי הוא ידע שאני סתם פועלת לפי סטיגמות. אז לא, לא כל הסטיגמות היו נכונות, אבל היו כאלה שכן, וכן, יש גם סטיגמות שהן נכונות לגביי. 

אחרי שהוא דרש רק פגישה אחת "ננסה, חשוב לנסות. אז מה אם אני מתנחל, זה אומר שאני פחות טוב? ואם לא הלך לי עם מישהי שיש לה שיער חלק אני לא אצא עם בנות שיש להן שיער חלק?" - טיעון טוב. חשבתי. 

"אמצע פסיכו, סורי...."  ואמצע החיים בערך, מה הבחור עם הפאות רוצה ממני? אבל הוא רצה, ואני לא ידעתי מה ונורא הייתי סקרנית. 

נפגשנו, ולא בדיוק הכל היסטוריה הוא היה עם ציציות, פאות וכיפה ענקית ואני עם חצאיות קצרות חולצות שלא בדיוק מכסות את העצמות של הצוואר. 

אני חיה בעיר עם קניונים והוא חי עם אוויר הרים צלול כיין

אני אוהבת שחור והוא לבן 

אני אוהבת זהב והוא אוהב טבעי

אני את הטלוויזיה והוא את המעיינות 

אני סדרות והוא ישיבות עם חברים

אני את אילת והוא את הצפון

אני טיולים בחול והוא רק אומן

אני חושך ושקט והוא אור והרבה רעש.

יש הרבה יופי בשונה, וגם הרבה קשיים, שתי תרבויות אחרות שנפגשות, הרבה פחד, פחד מכפייה, פחד ליפול, פחד להתאהב. 

בפגישות הבאות אני כאילו לא הסתכלתי על הפאות, והוא כאילו לא ראה את החצאית. עד שזה כבר לא היה כאילו והיה באמת. קיבלנו אחד את השני באמת, מבפנים. והוא הציע לי נישואים :)

תראו, זה לוקח זמן, אני לא מכירה משהו שבא בקלות, איך אומרים? מה שבא בקלות- הולך בקלות. ומי שאומר לכם שנישואים זה דבר קל זה לא. יש הרבה לפעמים, לפעמים אני נורא רוצה דווקא את הטלוויזיה והוא דווקא את המעיין לפעמים מוותרים ולפעמיים מוצאים את דרך האמצע.

נכון, זה מפחיד לקחת משהו שונה, צריך הרבה אומץ, אבל אם תנסו גם להיפתח, גם לראות להתעניין תראו שדרך האמצע היא לפעמים הרבה יותר יפה מהדרך הרגילה והמשעממת, שיש משהו בוויתורים, שיש משהו בקבלת האחר, שיש משהו בלגלות על עצמך יותר.

אל תפחדו, תעזו, לא לפחד ממה שאנשים אומרים, מדיבורים במשפחה, בסוף, אם אתם אחד בשביל השני, הכל אבל הכל מסתדר, בהתחייבות.

והיום? היום אנשים מסתכלים מבחוץ ולא מבינים, שואלים בחצי אוזן אותו "למה היא בלי כיסוי ראש? למה החצאית שלה קצרה?" - "כי ככה היא, זה מה שהיא בחרה", הוא עונה, "ככה אני אוהב אותה."

ואותי שואלים "למה הוא מתפלל ככה? למה הוא לא מסתפר?", "כי הוא מתנחל", אני עונה "אבל הוא המתנחל שלי".

# בשלב הזה אני מעדיפה שנהיה בעילום שם. עדיין קצת קשה להיחשף ככה תודה רבה לשליש על הכל, עבודת קודש ! תמשיכו לעשות חייל !!!