אין ייאוש בעולם כלל!

שלום לכם, פעילי המלאכה הקדושה!

למען הכנות, עוד לא נתפס שאני משתפת את סיפור ההצלחה שנעשה דווקא באתר.. אחרי תקופה ארוכה של חיפוש אחר המיועד לי ובין היתר, גלשתי זמן לא מועט בין האתרים וכן גם באתר זה. כאשר קראתי כל מיני סיפורים של זוגות שמצאו אחד את השנייה באתר, הייתי די סקפטית שאני אמצא את שלי דווקא פה.

בשנה האחרונה עברה עליי תקופה מאוד לא פשוטה. אחרי עבודה פנימית מאוד רבה, הבנתי שאני מוכנה לבנות בית ומכיוון שזה עוד לא הגיע (בזמן ההוא), שקעתי ליאוש שאומר, אם אני לא נשואה, אז מה הטעם? והאם אמצא אותו? חוויתי ימים לא פשוטים בנושא זה. לאחר תקופה לא קצרה של ניסיונות, פגישות, שידוכים, חיפוש באתרים, החלטתי להרפות, כאשר ראיתי שזה לא מגיע ויותר מזה, מכניס אותי לעצבות שאינה הולמת אותי. אציין שזה לא היה קל בכלל, ישבתי עם עצמי יומיים שלמים ועברתי תהליך מאוד עמוק של אמונה וביטחון בה' יתברך, שמעתי הרצאות ושיעורים רבים בנושא ועשיתי עבודת התודה- שמה שקורה איתי עכשיו, זה הכי טוב לי. ובאמת, התחלתי לחיות את הרגע! קמתי למחרת בהחלטה שמה שקורה איתי היום, זה רצון ה' והוא יודע מה הוא עושה וכנראה אם הוא עוד לא הגיע, אז יש לי עוד עבודה רבה לעבוד על עצמי. ואני בשמחה- יהיה אשר יהיה! המשכתי להתחזק באמונה וביטחון, הכרת התודה, דבקות בתפילה וכן, התחזקתי הרבה יותר. באותה העת, החלטתי שאני מרפה מהאתר ומכל הצעת שידוך לזמן מה' כי באמת שאפסו כוחותיי מלנסות שוב ושוב.

כעבור שבועיים (אציין שבזמן זה חייתי את הרגע ונהניתי מכל שנייה כפי שלא נהניתי כל החיים), כאשר ישבתי על עבודת הגשה במחשב, החלטתי לעשות הפסקה ולסייר קצת בשליש, סתם כדי לעביר את הזמן. הבחנתי בבחורים פוטנציאלים וביניהם, ראיתי אחד מאוד מיוחד. כאשר עברתי על הכרטיס שלו, הבחנתי כי יש התאמה מסוימת וזה בצורה כזו או אחרת בדיוק מה שחיפשתי. הרגשתי שהוא עובר את אותו תהליך של תשובה כמוני ושאנחנו מגיעים מאותם הרקעים. אז שלחתי לו הודעה, "היי, אשמח להכירך", דיברנו שעות ופתאום הוא נעלם (בדיעבד ראיתי שהתבדחתי רבות, כי מי האמין שזה יהיה הוא), אמרתי: "זה בטח עוד אחד שיש שיחה טובה, פגישה, שתיים אולי וביי". כעבור יממה, ניסיתי ליצור איתו קשר בשנית והוא שלח לי במקביל שהוא הראה את ההתכתבויות שלנו לרב שלו ומבחינתו זה נשמע אחלה, ואם אני מעוניינת להתחיל בסבב בירורים אחד על השנייה דרך הרבנים.

הסכמתי, כי מה יש לי להפסיד? כעבור שבועיים של בירורים, נפגשנו לראשונה. היה נחמד מאוד עבורי והוא מבחינתו לא ראה טעם להמשיך, אך כשהוא שמע שזה נשמע לי, הוא הסכים. בפגישה השנייה כעבור שבוע, דיברנו קרוב לשמונה שעות (בדיעבד הבנו שנינו שזה זה), כך המשיכו להם עד כ- 6 פגישות ארוכות מלאות תוכן, עומק, הכלה וכו'. פגישות ייחודיות ועוצמתיות שהרגשנו שכל העולם בטל ושזה רק אני והוא במציאות. כאמור, לאחר חודש ושבועיים מתחילת ההיכרות בהשגחה פרטית ממש נעמדנו בסיטואציה של יחסנו לאן, הוא הציע לי והחלטנו שאנחנו הולכים על זה (לא האמנתי בחיים שאני אכיר מישהו בתקופה כל כך קצרה וארצה לחיות איתו חיים שלמים). לימים, הוא סיפר לי את הקושי עד כדי ייאוש שהוא חווה. באותה התקופה הוא היה בישיבה והבין שדי, הגיע הזמן ושהוא מוכן ורוצה להקים בית נאמן בישראל. יום מן הימים הוא מספר שהוא ירד מהישיבה ועשה התבודדות קלה עם בורא עולם ובצעקה גדולה, מלאה בתחינה ובבקשה, מעומקה דליבא, "די אבא תחתן אותי"! לאחר דקות ספורות כאשר הוא פתח את הטלפון, הוא קיבל הודעה, "היי, אשמח להכירך" (בטח הבנתם מי השולחת ;)

תודה לכם, אנשים יקרים שפועלים מאחורי הקלעים למציאת המיועדים. שה' ישלח לכם שפע של ברכה במלאכה ובעשייה הקדושה והמבורכת!

למי שקרא את הסיפור שלנו, עברנו תהליכים לא פשוטים (מקווה שהצלחנו להעביר את זה), אבל המסר שלנו הוא באמת "שאין שום יאוש בעולם כלל!", "אין אדם נוקף אצבע מלמטה, אלא אם כן, מכריזים עליו מלמעלה", נשמע קלישאתי ועוד משפט מפוצץ, אבל באמת ככה. לאחר החתונה, הבנו שכל מה שעברנו היה רק קרש קפיצה להעמקת ההיכרות בינינו וחיזוק הקשר עם כל ההתמודדויות השונות. ברכה והצלחה, בנין עדי עד, ושנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה.

רונית ואריאל