הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
הכרויות ופנאי
הכרויות ופנאי >

דתיים שלובים

 
"סיוט, פשוט סיוט", הוא אמר בדרמטיות. מגלגל את עיניו בייאוש. "שלושת רבעי שעה חיכיתי לפרינססה. לא, אתן פשוט לא נורמליות", הוא אמר בהכללה...
דקלה פרלמוטר | פורסם: 26/06/12 16:43

עוד שבת סטנדרטית עם החבר'ה. נפטרים מהמשפחה, אך מקטרים שהאוכל של אמא חסר. מנסים לשיר זמירות, ולבסוף רק מתווכחים על מנגינת "דרור יקרא". מנסים להלביש מנגינות חדשות על המזמורים ומוצאים שזה ממש לא הולך. אומרים שנתיים- "נו יאללה, דבר תורה", אך לבסוף תמיד מנדבים את הדוס הנצחי. וכמובן- מרכלים, מרכלים ו... מרכלים. סליחה, למה ללכלך? מחליפים מידע.

אז בזמן שחיכינו לליאת המאחרת, יוני החל לקטר (כרגיל) על מצב הדייטינג שלו.

"סיוט, פשוט סיוט", הוא אמר בדרמטיות. מגלגל את עיניו בייאוש. "שלושת רבעי שעה חיכיתי לפרינססה. לא, אתן פשוט לא נורמליות", הוא אמר בהכללה.

ורד תקעה בו מבט רצחני. "כאילו שאתם יותר טובים. מתקשרים אחרי שנתיים. המשיח כבר בא יותר מהר".

"לא, יוני תיקן. "הוא מחכה שתסיימו להתארגן". צחקוקים נשמעו ברקע.

"הפשטידה נשרפה!" חני קראה מהמטבח.

"אז מה חדש?" רועי הפטיר. יוני הנהן כמסכים איתו.

"לא, ברצינות. מה חדש?" רועי שאל. מפנה את מבטו אלי. "אתה שקט היום במיוחד".

משכתי בכתפיי. "כלום", התחמקתי.

"אוהו", רועי נדלק. "כשעידו אומר כלום, זה אומר הכל".

לא הבנתי איך כלום שווה הכל. אבל ראיתי היטב את מבטיהם של כל החברים מופנים ישירות אלי. כולל דביר הדוס שבדרך כלל נמנע מלהתעניין ברכילויות.

"אז מה חדש?" יוני חזר. "או יותר נכון מי חדשה?"

"לא הכל קשור בבנות". עניתי במבט קשוח. שלוש, שתיים, אחד... "אוקי", נשברתי. "שירן. מפתח תקווה. בת עשרים ושלוש. חמודה. נראית סבבה. יוצא, מנסה, מתלבט". ככל שאסכם הכל במשפט, כך הם יחפרו פחות. מניסיון.

"רגע", רועי עמד להתקיף בחקירה. או חפירה. הייתכן שטעיתי בהשערתי? "כמה זמן? היא דוסה או לייט? איך היא נראית מאחד עד עשר?" הוא הרהר לרגע. "זהו, נכון לעכשיו. יוני, תכין רשימת שאלות משלך בינתיים".

להתקיף את הנחקר מכל הכיוונים, הא? למזלי, לפני שפתחתי את פה, ליאת פרצה כרוח סערה לדירה. "אוקי, אפשר להתחיל", היא הכריזה מתנשפת. רציתי לנשק אותה על שהצילה את חיי. אופס, בעצם לא. יוני ורועי שלחו אלי מבטים של- זה לא נגמר. למען האמת, לא היה אכפת לי לספר להם. הם חבריי הטובים. אבל לא ליד הבנות. אנזוף בהם בהמשך על חוסר הטאקט. כעת הזמן לאכול. לא שיש יותר מדי.

הארוחה עברה בנעימים. ניסיון לשיר זמירות, לעכל את מה שאמור להוות אוכל. דבר תורה מפי דביר, החלפות מידע (לא רכילות חלילה). שום תחקיר לגביי. יוני ורועי קיבלו טאקט בסופו של דבר. חני הניחה לסיום את הקינוח על השולחן. עוגת תמרים.

"אני מקווה שזה לא נשרף", יוני ירד עליה.

חני ירתה בו מבטי חיצים. "אני מקווה שיונה תטיל את צרכיה עליך", היא איחלה לו.

"זה סימן למזל", דביר העיר.

"מזל מזופת", רועי ציין.

"הלו? שולחן שבת", דביר נזף בו.

"אפשר לחשוב", רועי אמר משועשע. הוא קם מהשולחן, זז הצידה, וחזר על דבריו המגונים. כולם תקעו בו מבטים של- תתבגר כבר. "מה? זה לא ליד השולחן", הוא הצטדק.

חני החלה לחתוך את העוגה תוך שהיא משבחת את החנות בה קנתה את התמרים.

"אתם יודעים שתמר באנגלית זה Date?" הערתי מפניני חוכמתי.

"מסכנים האמריקאים", ורד התלוצצה.

"רוצה דייט?" יוני התלוצץ. מצביע על העוגה.

"לא תודה. יש לי מספיק", ורד ענתה משועשעת.

"אני לא מבינה מה הביג דיל", ליאת אמרה. "דייטים זה לא כזה נורא".

"את רצינית?" שאלתי בפליאה.

"ברור שלא", היא אמרה כמובן מאיליו. "זה זיפת של דבר".

"הלו?" דביר קפץ. "מה נסגר היום?"

"עכשיו לכי לפינה ותגידי את זה שוב, כמוני", רועי התלוצץ. ליאת עשתה לו פרצוף.

"לא, אסור פינה", יוני התבדח. "היא לא תתחתן שבע שנים".

"התחלנו?" חני רטנה. "לפי מספר הפינות שישבתי לידן בחיים, אני לא אתחתן אף פעם".

"אז תעשי תיקון", רועי התלוצץ. "תעמדי ליד פינות, וזה יתקזז". התפוצצנו מצחוק. אכן יציאה קטלנית.

"והחברה שלך תתחיל להקדים", דביר התלוצץ עם יוני. "זה יהיה התיקון שלה".

"יפה", יוני נדלק משנינותו של דביר. "רק שהיא לא חברה שלי. היא דייט", הוא הדגיש.

"טעימה לפחות?" רועי התלוצץ. "מאחר והיא תמר".

"הא הא", יוני גיחך. "האמת שקוראים לה בת אל".

משהו הקפיץ אצלי פיוז לפתע. נזכרתי בשיחה דחופה ששירן עשתה במהלך הדייט השני שלנו. והסבירה לי אחר כך תוך כדי התנצלות. "היא מרמת גן במקרה?" שאלתי את יוני.

יוני היה בהלם. "מ... מה? איך? כמה? למה?" הוא מלמל מבולבל.

"חברה טובה של שירן", הסברתי. "הי", נזכרתי פתאום. "אתה הדייט הממורמר בגלל איחור קטן?"

"הי!" יוני מחה. לקול צחוקם של החבר'ה. "אלק איחור קטן. ואני ממורמר?" הוא התמרמר. "אני כל כך סיימתי איתה", הוא הכריז.

"אה, זה טוב", ציינתי. "כי היא מתכננת לסיים איתך".

"מה?!" יוני נזעק. "הייתה רוצה. אני אראה לה מה זה", הוא סינן בנימה נקמנית. "עוד לפני ההלו אני אגיד לה שסיימנו", הוא הצהיר. "רגע", הוא שלף לפתע. "אתה הדייט המהורהר מדי?"

"מה?!" נזעקתי. "איזה צמד רכלניות!" רתחתי.

"האיש החושב", יוני אמר כנזכר. והחל לצחקק.

"אני אהרוג אותך", סיננתי באיום. "לפחות אני לא ממורמר", הכנסתי לו.

"אלא מהורהר", רועי אמר משועשע.

הסיטואציה שעשעה למדי את הסובבים. אני לא השתעשעתי כלל. להיפך. רציתי לקבור את עצמי באדמה. איך היא העזה? ואני חשבתי שאנחנו רכלנים מספר אחת.

"להלן מסקנות", ורד סיכמה. "בנות- לא לאחר. בנים- להתקשר. ולפני שאתם יוצאים עם חברות טובות לברר".

לא הייתה דרך טובה יותר לסכם זאת. ובנימה אופטימית ומשועשעת זו, סיימנו את הארוחה. 

 

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

עוד שבת סטנדרטית עם החבר'ה. נפטרים מהמשפחה, אך מקטרים שהאוכל של אמא חסר. מנסים לשיר זמירות, ולבסוף רק מתווכחים על מנגינת "דרור יקרא". מנסים להלביש מנגינות חדשות על המזמורים ומוצאים שזה ממש לא הולך. אומרים שנתיים- "נו יאללה, דבר תורה", אך לבסוף תמיד מנדבים את הדוס הנצחי. וכמובן- מרכלים, מרכלים ו... מרכלים. סליחה, למה ללכלך? מחליפים מידע.

אז בזמן שחיכינו לליאת המאחרת, יוני החל לקטר (כרגיל) על מצב הדייטינג שלו.

"סיוט, פשוט סיוט", הוא אמר בדרמטיות. מגלגל את עיניו בייאוש. "שלושת רבעי שעה חיכיתי לפרינססה. לא, אתן פשוט לא נורמליות", הוא אמר בהכללה.

ורד תקעה בו מבט רצחני. "כאילו שאתם יותר טובים. מתקשרים אחרי שנתיים. המשיח כבר בא יותר מהר".

"לא, יוני תיקן. "הוא מחכה שתסיימו להתארגן". צחקוקים נשמעו ברקע.

"הפשטידה נשרפה!" חני קראה מהמטבח.

"אז מה חדש?" רועי הפטיר. יוני הנהן כמסכים איתו.

"לא, ברצינות. מה חדש?" רועי שאל. מפנה את מבטו אלי. "אתה שקט היום במיוחד".

משכתי בכתפיי. "כלום", התחמקתי.

"אוהו", רועי נדלק. "כשעידו אומר כלום, זה אומר הכל".

לא הבנתי איך כלום שווה הכל. אבל ראיתי היטב את מבטיהם של כל החברים מופנים ישירות אלי. כולל דביר הדוס שבדרך כלל נמנע מלהתעניין ברכילויות.

"אז מה חדש?" יוני חזר. "או יותר נכון מי חדשה?"

"לא הכל קשור בבנות". עניתי במבט קשוח. שלוש, שתיים, אחד... "אוקי", נשברתי. "שירן. מפתח תקווה. בת עשרים ושלוש. חמודה. נראית סבבה. יוצא, מנסה, מתלבט". ככל שאסכם הכל במשפט, כך הם יחפרו פחות. מניסיון.

"רגע", רועי עמד להתקיף בחקירה. או חפירה. הייתכן שטעיתי בהשערתי? "כמה זמן? היא דוסה או לייט? איך היא נראית מאחד עד עשר?" הוא הרהר לרגע. "זהו, נכון לעכשיו. יוני, תכין רשימת שאלות משלך בינתיים".

להתקיף את הנחקר מכל הכיוונים, הא? למזלי, לפני שפתחתי את פה, ליאת פרצה כרוח סערה לדירה. "אוקי, אפשר להתחיל", היא הכריזה מתנשפת. רציתי לנשק אותה על שהצילה את חיי. אופס, בעצם לא. יוני ורועי שלחו אלי מבטים של- זה לא נגמר. למען האמת, לא היה אכפת לי לספר להם. הם חבריי הטובים. אבל לא ליד הבנות. אנזוף בהם בהמשך על חוסר הטאקט. כעת הזמן לאכול. לא שיש יותר מדי.

הארוחה עברה בנעימים. ניסיון לשיר זמירות, לעכל את מה שאמור להוות אוכל. דבר תורה מפי דביר, החלפות מידע (לא רכילות חלילה). שום תחקיר לגביי. יוני ורועי קיבלו טאקט בסופו של דבר. חני הניחה לסיום את הקינוח על השולחן. עוגת תמרים.

"אני מקווה שזה לא נשרף", יוני ירד עליה.

חני ירתה בו מבטי חיצים. "אני מקווה שיונה תטיל את צרכיה עליך", היא איחלה לו.

"זה סימן למזל", דביר העיר.

"מזל מזופת", רועי ציין.

"הלו? שולחן שבת", דביר נזף בו.

"אפשר לחשוב", רועי אמר משועשע. הוא קם מהשולחן, זז הצידה, וחזר על דבריו המגונים. כולם תקעו בו מבטים של- תתבגר כבר. "מה? זה לא ליד השולחן", הוא הצטדק.

חני החלה לחתוך את העוגה תוך שהיא משבחת את החנות בה קנתה את התמרים.

"אתם יודעים שתמר באנגלית זה Date?" הערתי מפניני חוכמתי.

"מסכנים האמריקאים", ורד התלוצצה.

"רוצה דייט?" יוני התלוצץ. מצביע על העוגה.

"לא תודה. יש לי מספיק", ורד ענתה משועשעת.

"אני לא מבינה מה הביג דיל", ליאת אמרה. "דייטים זה לא כזה נורא".

"את רצינית?" שאלתי בפליאה.

"ברור שלא", היא אמרה כמובן מאיליו. "זה זיפת של דבר".

"הלו?" דביר קפץ. "מה נסגר היום?"

"עכשיו לכי לפינה ותגידי את זה שוב, כמוני", רועי התלוצץ. ליאת עשתה לו פרצוף.

"לא, אסור פינה", יוני התבדח. "היא לא תתחתן שבע שנים".

"התחלנו?" חני רטנה. "לפי מספר הפינות שישבתי לידן בחיים, אני לא אתחתן אף פעם".

"אז תעשי תיקון", רועי התלוצץ. "תעמדי ליד פינות, וזה יתקזז". התפוצצנו מצחוק. אכן יציאה קטלנית.

"והחברה שלך תתחיל להקדים", דביר התלוצץ עם יוני. "זה יהיה התיקון שלה".

"יפה", יוני נדלק משנינותו של דביר. "רק שהיא לא חברה שלי. היא דייט", הוא הדגיש.

"טעימה לפחות?" רועי התלוצץ. "מאחר והיא תמר".

"הא הא", יוני גיחך. "האמת שקוראים לה בת אל".

משהו הקפיץ אצלי פיוז לפתע. נזכרתי בשיחה דחופה ששירן עשתה במהלך הדייט השני שלנו. והסבירה לי אחר כך תוך כדי התנצלות. "היא מרמת גן במקרה?" שאלתי את יוני.

יוני היה בהלם. "מ... מה? איך? כמה? למה?" הוא מלמל מבולבל.

"חברה טובה של שירן", הסברתי. "הי", נזכרתי פתאום. "אתה הדייט הממורמר בגלל איחור קטן?"

"הי!" יוני מחה. לקול צחוקם של החבר'ה. "אלק איחור קטן. ואני ממורמר?" הוא התמרמר. "אני כל כך סיימתי איתה", הוא הכריז.

"אה, זה טוב", ציינתי. "כי היא מתכננת לסיים איתך".

"מה?!" יוני נזעק. "הייתה רוצה. אני אראה לה מה זה", הוא סינן בנימה נקמנית. "עוד לפני ההלו אני אגיד לה שסיימנו", הוא הצהיר. "רגע", הוא שלף לפתע. "אתה הדייט המהורהר מדי?"

"מה?!" נזעקתי. "איזה צמד רכלניות!" רתחתי.

"האיש החושב", יוני אמר כנזכר. והחל לצחקק.

"אני אהרוג אותך", סיננתי באיום. "לפחות אני לא ממורמר", הכנסתי לו.

"אלא מהורהר", רועי אמר משועשע.

הסיטואציה שעשעה למדי את הסובבים. אני לא השתעשעתי כלל. להיפך. רציתי לקבור את עצמי באדמה. איך היא העזה? ואני חשבתי שאנחנו רכלנים מספר אחת.

"להלן מסקנות", ורד סיכמה. "בנות- לא לאחר. בנים- להתקשר. ולפני שאתם יוצאים עם חברות טובות לברר".

לא הייתה דרך טובה יותר לסכם זאת. ובנימה אופטימית ומשועשעת זו, סיימנו את הארוחה. 

 


דקלה פרלמוטר, 26/06/12 16:43
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 

נחמד

! דווח למנהל האתר

אך היא זכרה את כל הנאמר מילה במילה . . אין מצב אלא עם אלתרה לא משנה . .

סיפור חמוד ומקסים

ובנים לא לאחר ובנות . . .גם לא לאחר . . .

 

דדי

! דווח למנהל האתר

חמוד :)

! דווח למנהל האתר

אהבתי,שנון,מצחיק,כתוב היטב ובעיקר משקף את מציאות הביצה:)

! דווח למנהל האתר

חחח רק אצל דתיים אפשר לשמוע שיחה כזאת... יפה!

! דווח למנהל האתר

משעשעSmile

! דווח למנהל האתר

קורע!! ומשקף את המציאות!!

! דווח למנהל האתר