הקור שתפס אותנו לא מוכנים: הפסקות החשמל, אין מים חמים להתקלח, אין אפשרות לחימום, ושלג לבן יפיפייה מצדיק את כל הסערה בלב.. ואנחנו נחשפים לעוצמה של יד ההשגחה הפרטית שצובעת בלבן את הכל ביפעת הצבעים עם הקשת שמישהו דאג לצלם בשבריר של רגע..

מנסה לפתוח את הלב , שמגליד כעת מהעבר המשותף, מאותם זיכרונות אהבה ישנים שהתנפצו לרסיסים שחותכים ופוצעים אותי בכאב עמוק וחד.. לא מצליחה להרפות... מנסה להתעלות ולהמשיך הלאה.. אבל תמיד אני חוזרת אליו, אל דמות פניו שמסרבות להיטשטש ולהעלם ממני.

אדם בדיכאון, בדרך כלל אין לו חיות ומצב רוח, הוא נמצא בחרדות, בודד ושקוע בייאוש... כשיהודי השרוי בחשכה, פונה לבורא עולם ואומר לו: ריבונו של עולם אני שרוי בחשכות, האר אפלתי! אז לפתע – ויהי אור! ד' עוזר ומאיר לו!

בתקופת הגשמים, אנו אומרים תפילה שה' ישפיע עלינו גשמי ברכה- "משיב הרוח ומוריד הגשם". המים הם מקור החיים שלנו וללא מים אין העולם יכול להתקיים. אז מאיפה הגיעו המים? ביום השני לבריאת העולם הקב"ה התעסק במים.

מה אתה עושה כשאתה נוסע ברכב ושומע רעש חשוד מהמנוע? איך את מגיבה כשהביוב עולה על גדותיו ומציף את הבית? פשוט מאוד. פונים לאיש מקצוע! ברור, לא? הרי לא אסתכן לטפל לבד בדברים שאני לא מספיק מבין בהם, כשיש מומחים בעלי ניסיון שכבר התמודדו בהצלחה.

את בקושי בת עשרים וכבר מישהו פונה אלייך ומבקש להכיר לך בחור למטרה רצינית. מבלי להיכנס לשאלה איך יודעים שהגיע הזמן והאם שווה לי בכלל להיפגש איתו, הרשי לי להציע לך הצעה קטנה. לצאת לדייט. עם מי? קודם כל – עם עצמך.

בים אוהבים לחפש את השילוב האולטימטיבי. דוס אבל פתוח, תוסס וחברותי אבל שליו ושקול. כריזמטי ודומיננטי אבל רגיש ומקשיב. אלא שכאן מתגלית בעיה קטנה. לכל מטבע יש שני צדדים. לכל תכונה יש יתרון וחיסרון.

"אני יודעת, הם לא עושים את זה מכוונות רעות. אבל מבחינתי זה לא משנה. לשמוע במהלך שעתיים וחצי חמישים ושש פעמים את צמד המילים האלו ננעצות בי, זה משהו שהוא מעבר לכוחותיי. אחת הסיבות שרווקות שונאות חתונות, זה בגלל המילים ה'תמימות' הללו.

אני רואה עשרות מהם בשבוע. באים והולכים. נכנסים ויוצאים. חולפים על פני המאבטח בכניסה לבושים יפה, מלאים בציפייה, והלב פועם בתקווה שמי יודע, אולי הפעם, זה יהיה זה... והם פוגשים אותו שוב, בדרך החוצה, במבט חתום שמכסה על מה שקרה בפגישה האחרונה.

השבוע חגגתי יום הולדת 40. האמת, לא יודע אם המילה 'חגגתי' היא המתאימה לתאר את מה שהרגשתי באותו יום. למה? כי יום הולדת זה רגע שמזמין אותך לסוג של חשבון נפש. על החיים שלך. על מה שהשגת ועל מה שלא.

המינימום המתבקש הוא בירור מינימאלי מקדים. נכון שחלק התייאשו מראש מהעניין, ואחרים לא מאמינים באפקטיביות של בירור טלפוני, ובכל זאת הניסיון מראש שכשעושים את זה בצורה חכמה אפשר לחסוך מראש אחוז גבוה של דייטים מיותרים!

רק דבר אחד חסר. משהו קטן. אבל כל כך גדול שבלעדיו את מרגישה שכל שאר הדברים שווים כקליפת השום. בן זוג. בעל. גבר בחיים שלך. ופתאום את עומדת מול קיר אטום. חומת ברזל בלתי עבירה, שכל הכשרונות, ההצלחות, הכסף שלך, לא מגרדים בו אפילו מילימטר.

יצאתָ עם עשרות בחורות וזה עדיין לא קרה. אתה נפגש עוד ועוד, ומוצא את עצמך שוב באותה נקודה. האם זה רק עניין של זמן? פשוט לחכות ולהמשיך להיפגש עד שתמצא את המיועדת?

מהרגע הראשון היה ביניהם קליק, הקשר זרם ודי מהר דיברו על חתונה. אבל היה משהו אחד שהפריע לבחור כל הזמן. כמה שניסה הוא פשוט לא הצליח להשתחרר ממנו. האף של הבחורה.

נפגשתָ עם בחורה וזה לא הלך ביניכם, מה הלאה? ארבעה גורמים מעורבים בסיפור הזה, וכל אחד מהם צריך את היחס המיוחד שלו: השדכן, הבחורה, אתה ואלוקים.

כל קשר הוא עולם בפני עצמו, כל שלב הוא דבר חדש, ומבט מפוכח של אדם אובייקטיבי עשוי לשפוך אור ולעשות סדר במצב המבולבל. חשוב שהיועץ שלכם יהיה נשוי (זה נותן מבט ממקום אחר לגמרי על הנושא), אם הוא מכיר אתכם זה יתרון חשוב, ושתהיה לו הבנה בתחום.

במוצאי השבת האחרונה נכנסת לחדר שלי וביקשת לדבר. הפנים שלך היה נפולות והעיניים שלך נראו כאילו משהו רע קרה. התחלת לגמגם ולהתבלבל וסיפרת לי על אלירן. אמרת שהוא מקסים ושהולך לכם טוב ביחד כבר חודשיים ושאתם חושבים להתארס. לא נעים לומר, אחותי, אבל הודעת לי את זה

קשר טוב יכול להיבנות לאט ובשלבים, וגם אם בהתחלה אין התלהבות עצומה, כל עוד לפי הנתונים נראה שיש על מה לדבר ויש בסיס חיובי, שווה לתת הזדמנות ולבדוק את העניין. האהבה הגדולה יכולה להתפתח בהמשך.

במקום להתפלסף על רווקות מאוחרת, אפשר פשוט להרשם לאתרי הכרויות - לשבור את החסמים הפסיכולוגיים ולתת לזה צ‘אנס אמיתי. זה אפילו עלול להצליח :)

כשיש מאה מטר של חושך אין צורך במאה מטר של אור. מספיק נר אחד של האור אין סוף, וכבר אין כלל חושך. האור אינו מגרש את החושך, אלא מגלה שבאמת אין חושך!

זהו, המשפט המפוצץ הזה "אהבה לא קונים במכולת" רשמית הוא לגמרי נכון. בעידן הפוסט מודרני של ימנו אהבה לא קונים במכולת , לא מוצאים במכולת וגם לא בסביבה שלה. יותר ויותר אנשים קונים את האהבה ברחבי האינטרנט.

שבוע הבא שתי חברות טובות שלי מתחתנות, ביום שני מיכל בירושלים, וביום חמישי שרית בפתח תקווה. היום בבוקר חברה שלחה לי מסרון שבשעה טובה היא ילדה בן. חברה אחרת נמצאת בקשר רציני ורק לי אין כלום

אני אלבש את החצאית הזאת? זאת קצרה מדי, שלא יחשוב שאני לא מספיק צנועה וזאת ארוכה מטאטת את הרצפה. מה עם חולצה? אני אוהבת את הוורודה עם הפרחים הלבנים, אבל אולי אני אלבש את השחורה עם הפסים הלבנים?

כולם פה מחפשים אהבה בנרות וטרם מצאו , למה ? או מה הקשר בן מכ"ם לאהבה?

איך מתדלקות ושואבות כוחות בחג האהבה בפשט ובסוד

נפגשנו שבוע, שבועיים, שלושה. כולם מרכלים אך אני מכחישה. אבל בפנים מתחילה התחושה. מתי חופה?

אני חוטא בכתיבה מפעם לפעם, שלחתי קטע קטן שכתבתי על הכרויות באינטרנט לכמה חברים וקיבלתי תגובות חמות ומחזקות. אחרי שכנועים, חשבתי לשתף גם את משתמשי האתר

אין שום סיבה שאדם חופשי ומאושר ידחוס את עצמו למסגרת מגבילה, שמאלצת אותו להתפשר. אז מה עושים? הסוד הוא ב"אורות" וב"כלים"

המלחמה עם היצר נראית , לכתחילה כמשימה בלתי אפשרית בעליל . לכאורה , אין שום סיכוי לנצח כוח פנימי כל כך חזק קיומי ונצרך , העשוי מאש . אז מה הטעם להלחם ?