כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > אני יהודי/ה טוב/ה ?! - פרשת משפטים
 
אני יהודי וגם את/ה יהודי/ה, דבר זה מחייב למלא את החובות שהיהדות מטילה על האדם. אדם יכול להיות 'יהודי טוב' בנוסף על היותו 'אדם טוב', כאשר יתנהג בקדושה בחיי היומיום, וישלב מערכת משפט וצדק חברתי ביחד עם דבקות בערכי התורה.
עדנה ויג | פורסם: 23/02/17 14:52

 בשבת שעברה קבלנו את עשרת הדברות שכל יהודי צריך לקיימן, אך כיצד בדיוק ניתן ליישם מילים נשגבות שכאלו בחיי היומיום ? פרשת השבוע - פרשת "משפטים" מנגישה את המצוות ומפרטת את תתי הסעיפים שלהן. רש"י פירש שעל משה לשים את המשפטים לפני בני ישראל,   "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם", כל דבר ברור ומוכן ואפשר לעבור לעשייָתָן (=לביצוע).

שאלה למחשבה: מה הקשר בין פרשת "יתרו" לפרשת "משפטים"   ?

 הצעת תשובה: פרשת "משפטים" מחוברת לפרשת "יתרו" במספר אופנים:

א. ו' החיבור הפותחת אותה, בדברי ה' למשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א,1)

ב. קביעה "ואנשי קודש תהיון לי" (שמות כ"ב,30) לאחר שבפרשה הקודמת נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" וגם "עם סגולה" (שמות י"ט,5-6)    והסבר מה האדם צריך לעשות כדי להגיע לדרגה זו.

 ג. כלל ופרט: בעשרת הדברות נאמרו הדברים באופן כללי, ועתה חוקים רבים מפרטים והופכים אותם ליישומיים באופן ממשי בחיי היומיום.  

    אני יהודי וגם את/ה יהודי/ה, דבר זה מחייב למלא את החובות שהיהדות מטילה על האדם. אדם יכול להיות 'יהודי טוב' בנוסף על היותו 'אדם טוב', כאשר יתנהג בקדושה בחיי היומיום, וישלב מערכת משפט וצדק חברתי ביחד עם דבקות בערכי התורה.

ה' אמר על אברהם (בראשית י"ח,19): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". הרב מאיר גרוזמן בספרו "על פרשת השבוע" כתב: "תוספת המילים "ושמרו דרך ה'" לפני "צדקה ומשפט" מצביעה על כך שבידי אלוקים מערכת משפט מסוימת, אישית, העתידה להיות בידי צאצאיו של אברהם, ותקוותו היא, שהם יתמידו ללכת בה ולשמרה".

המשפט העברי מבוסס על חוקי התורה שמתווים דרך חיים. הם נצחיים, נקבעו על ידי הבורא וכוללים דינים בין אדם לבורא וגם בין אדם לחברו. התורה מתחשבת בחלשים שבחברה – עבד, אדם שצריך לקחת הלוואה, יתום ואלמנה, ואפילו חסה על גנב, שחלילה נאלץ לגנוב מחמת דחקו (=עוֹני) וגם דואגת לבני משפחתו (הקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו וילדיו).

הפרשה עוסקת בדינים רבים וביניהם דיני נזיקין, דיני הלוואות, דיני השבת אבידה ועוד. לפי התורה אם אדם מישראל מוצא דבר מה, הוא חייב להשיב את האבידה אפילו אם היא שייכת לאויבו ,"כי תפגע (=תפגוש) שור אֹיבך או חמֹרו תֹעה – השב תשיבנו לו" (שמות כ"ג,4) וחייב לעזור לאדם כאשר הוא זקוק לכך, גם כאשר "חמור שֹנאך רֹבץ תחת משאו" (שמות כ"ג,5), יתעלה האדם על עצמו ויעזור לשונאו, ואולי עתה תשתנה מערכת היחסים שביניהם.

לפי החוק האזרחי, שקיים במדינת ישראל, האדם יצטרך להשיב את האבידה רק אם נטָלָה בידיו (=לקח את החפץ או את בעל החיים). כאשר הוא רואה דבר מה, באפשרותו לבחור כיצד לנהוג, האם להתעלם, ולא לטרוח בניסיון להשיב את האבידה, או לבחור להיות אדם טוב ולהתאמץ לשם השבת האבידה לבעליה.

המשפט האזרחי נקבע על ידי אנשים שחוקקו את חוקי המדינה. האזרחים שבאותה ארץ חייבים להתנהג לפיהם, ומי שעובר על החוק נענש. החוקים נקבעו לפי הגיונם ודרך חשיבתם של האנשים ובהסכמת בני אדם נוספים, והם ניתנים לשינוי. השופט יכול להקל או להחמיר בעונשו של אדם על פי שיקול דעתו והתרשמותו. הוא יכול להתחשב במצבו הבריאותי של האדם מבחינה גופנית ומבחינה נפשית ועוד, אך גם הוא בן אדם שיכול לטעות. מדברים בשם הדמוקרטיה, שלטון החוק, שוויון לכל ועוד, אך לעתים מילים אלו הן "סיסמאות" יפות שהאדם שאומר אותן בעצמו לא תמיד מצליח לקיימן במדויק ובשווה לכל אדם, הוא עלול להיות מוטה מלחץ ציבורי, מדעותיו האישיות ועוד.

על המחוקק וכן גם על השופט ועל כל אדם להיות מודע למוגבלות התפיסה האנושית, ולהבין את חובת הענווה והזהירות שנגזרות מכך. הצדק האנושי אינו מושלם ולעתים ניתן פסק דין, שהשופטים קבעו במקצועיות, בהגינות ומתוך כובד ראש ושיקול דעת, ולאחר זמן מסתבר שהיה שגוי.

"צִיוֹן במשפט תִפָדֶה" (ישעיהו א',27) – חובה שהצדק ייֵעָשה וגם ייֵרָאה, אך חובה לדעת "כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א',17). האדם שואף בצדק האנושי להגיע לחקר האמת, אך "האדם יראה לעינים" (שמואל א', ט"ז,7) ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין דף ו',עמוד ב') והוא עלול להיות מושפע מדברים שונים שאינם בהכרח האמת.

יש הבדל גדול בין יהודי שיודע שכל החוקים שנִתנו לו, גם אלו שקשורים בהתנהגות בין אנשים, הם צו אלוקי שעליו לנהוג לפיו, כי זו הדרך הנכונה, לבין כל אדם שאיננו יהודי והוא צריך לקיים את החוקים שבמדינתו, אשר נחקקו על ידי אנשים ואין להם קשר לאלוקים.

 הרב מנחם מנדל מקוצק אמר "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הללויה" (תהלים קמ"ז,19) כלום אין משפטים לגויים? אלא אפילו יש להם משפטים, הם לא מביאים אותם לשבח ולהודות לבורא, אבל ישראל (=היהודים) יודעים מהמשפטים שלהם לשבח ולהלל את הבורא יתברך.

לא די בכך שנולדת כיהודי/ה, אלא עליך ללמוד כיצד על יהודי להתנהג ולרצות להיות יהודיועוד יותר מכך להיות יהודי טוב

האדמו"ר מפיַאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, כתב כשמלאו לו ארבעים שנה: "ומה אקבל עלי ? ללמוד יותר ? כמדומני, עד כמה שאפשר, אינני הולך בטל ! להתרחק מן התאוות ? ברוך השם, אם אין יצרי מרמה אותי, אינני משועבד חלילה לתאווה גופנית. ומה חסר לי ? פשוט "להיות יהודי" חסר לי!... רבונו של עולם, פשוט, רוצה אני מעתה להתגייר (=ברור שהרב הוא יהודי, אך הוא חש  שעליו להתאמץ לשם כך, ולבחור ביהדותו) ולהיות מעתה יהודי!"

בספרו של שמחה רז "סיפורי צדיקים" מסופר שכאשר נפטר רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב אמר רבי שלום רוקח מבעלז לזוגתו: "חבל על יהודי כשר שהלך לעולמו". שאלה הרבנית: "וכי רק יהודי כשר היה "הרי היה רבי מפורסם". השיב לה רבי שלום: "רבנים מפורסמים יש הרבה, ברוך ה'. אך יהודים כשרים אינם שכיחים, נדירים הם".

יהי רצון שנקיים את החוקים כראוי , נרצה להיות יהודי טוב, כי טוב להיות יהודי טוב!

שבת שלום וחודש טוב! שבת מברכין לחודש אדר (שבת "שקלים")

 עדנה ויג   (c)          

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ שרה בת ייטל / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל    

 לע"נ אליעזר (אלי) ז"ל בן שושנה וישראל אברהמי יבדל"א / שבתי בן חיים מנחם (ניסל) ז"ל / שלמה בן נסים אמסלם ז"ל /  מירי (הייבלום) בת יחזקאל (מילר) ז"ל / שרה (רובינזון) בת פינחס ז"ל   

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.

 

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

 בשבת שעברה קבלנו את עשרת הדברות שכל יהודי צריך לקיימן, אך כיצד בדיוק ניתן ליישם מילים נשגבות שכאלו בחיי היומיום ? פרשת השבוע - פרשת "משפטים" מנגישה את המצוות ומפרטת את תתי הסעיפים שלהן. רש"י פירש שעל משה לשים את המשפטים לפני בני ישראל,   "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם", כל דבר ברור ומוכן ואפשר לעבור לעשייָתָן (=לביצוע).

שאלה למחשבה: מה הקשר בין פרשת "יתרו" לפרשת "משפטים"   ?

 הצעת תשובה: פרשת "משפטים" מחוברת לפרשת "יתרו" במספר אופנים:

א. ו' החיבור הפותחת אותה, בדברי ה' למשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א,1)

ב. קביעה "ואנשי קודש תהיון לי" (שמות כ"ב,30) לאחר שבפרשה הקודמת נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" וגם "עם סגולה" (שמות י"ט,5-6)    והסבר מה האדם צריך לעשות כדי להגיע לדרגה זו.

 ג. כלל ופרט: בעשרת הדברות נאמרו הדברים באופן כללי, ועתה חוקים רבים מפרטים והופכים אותם ליישומיים באופן ממשי בחיי היומיום.  

    אני יהודי וגם את/ה יהודי/ה, דבר זה מחייב למלא את החובות שהיהדות מטילה על האדם. אדם יכול להיות 'יהודי טוב' בנוסף על היותו 'אדם טוב', כאשר יתנהג בקדושה בחיי היומיום, וישלב מערכת משפט וצדק חברתי ביחד עם דבקות בערכי התורה.

ה' אמר על אברהם (בראשית י"ח,19): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". הרב מאיר גרוזמן בספרו "על פרשת השבוע" כתב: "תוספת המילים "ושמרו דרך ה'" לפני "צדקה ומשפט" מצביעה על כך שבידי אלוקים מערכת משפט מסוימת, אישית, העתידה להיות בידי צאצאיו של אברהם, ותקוותו היא, שהם יתמידו ללכת בה ולשמרה".

המשפט העברי מבוסס על חוקי התורה שמתווים דרך חיים. הם נצחיים, נקבעו על ידי הבורא וכוללים דינים בין אדם לבורא וגם בין אדם לחברו. התורה מתחשבת בחלשים שבחברה – עבד, אדם שצריך לקחת הלוואה, יתום ואלמנה, ואפילו חסה על גנב, שחלילה נאלץ לגנוב מחמת דחקו (=עוֹני) וגם דואגת לבני משפחתו (הקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו וילדיו).

הפרשה עוסקת בדינים רבים וביניהם דיני נזיקין, דיני הלוואות, דיני השבת אבידה ועוד. לפי התורה אם אדם מישראל מוצא דבר מה, הוא חייב להשיב את האבידה אפילו אם היא שייכת לאויבו ,"כי תפגע (=תפגוש) שור אֹיבך או חמֹרו תֹעה – השב תשיבנו לו" (שמות כ"ג,4) וחייב לעזור לאדם כאשר הוא זקוק לכך, גם כאשר "חמור שֹנאך רֹבץ תחת משאו" (שמות כ"ג,5), יתעלה האדם על עצמו ויעזור לשונאו, ואולי עתה תשתנה מערכת היחסים שביניהם.

לפי החוק האזרחי, שקיים במדינת ישראל, האדם יצטרך להשיב את האבידה רק אם נטָלָה בידיו (=לקח את החפץ או את בעל החיים). כאשר הוא רואה דבר מה, באפשרותו לבחור כיצד לנהוג, האם להתעלם, ולא לטרוח בניסיון להשיב את האבידה, או לבחור להיות אדם טוב ולהתאמץ לשם השבת האבידה לבעליה.

המשפט האזרחי נקבע על ידי אנשים שחוקקו את חוקי המדינה. האזרחים שבאותה ארץ חייבים להתנהג לפיהם, ומי שעובר על החוק נענש. החוקים נקבעו לפי הגיונם ודרך חשיבתם של האנשים ובהסכמת בני אדם נוספים, והם ניתנים לשינוי. השופט יכול להקל או להחמיר בעונשו של אדם על פי שיקול דעתו והתרשמותו. הוא יכול להתחשב במצבו הבריאותי של האדם מבחינה גופנית ומבחינה נפשית ועוד, אך גם הוא בן אדם שיכול לטעות. מדברים בשם הדמוקרטיה, שלטון החוק, שוויון לכל ועוד, אך לעתים מילים אלו הן "סיסמאות" יפות שהאדם שאומר אותן בעצמו לא תמיד מצליח לקיימן במדויק ובשווה לכל אדם, הוא עלול להיות מוטה מלחץ ציבורי, מדעותיו האישיות ועוד.

על המחוקק וכן גם על השופט ועל כל אדם להיות מודע למוגבלות התפיסה האנושית, ולהבין את חובת הענווה והזהירות שנגזרות מכך. הצדק האנושי אינו מושלם ולעתים ניתן פסק דין, שהשופטים קבעו במקצועיות, בהגינות ומתוך כובד ראש ושיקול דעת, ולאחר זמן מסתבר שהיה שגוי.

"צִיוֹן במשפט תִפָדֶה" (ישעיהו א',27) – חובה שהצדק ייֵעָשה וגם ייֵרָאה, אך חובה לדעת "כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א',17). האדם שואף בצדק האנושי להגיע לחקר האמת, אך "האדם יראה לעינים" (שמואל א', ט"ז,7) ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין דף ו',עמוד ב') והוא עלול להיות מושפע מדברים שונים שאינם בהכרח האמת.

יש הבדל גדול בין יהודי שיודע שכל החוקים שנִתנו לו, גם אלו שקשורים בהתנהגות בין אנשים, הם צו אלוקי שעליו לנהוג לפיו, כי זו הדרך הנכונה, לבין כל אדם שאיננו יהודי והוא צריך לקיים את החוקים שבמדינתו, אשר נחקקו על ידי אנשים ואין להם קשר לאלוקים.

 הרב מנחם מנדל מקוצק אמר "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הללויה" (תהלים קמ"ז,19) כלום אין משפטים לגויים? אלא אפילו יש להם משפטים, הם לא מביאים אותם לשבח ולהודות לבורא, אבל ישראל (=היהודים) יודעים מהמשפטים שלהם לשבח ולהלל את הבורא יתברך.

לא די בכך שנולדת כיהודי/ה, אלא עליך ללמוד כיצד על יהודי להתנהג ולרצות להיות יהודיועוד יותר מכך להיות יהודי טוב

האדמו"ר מפיַאסצנה, הרב קלונימוס קלמיש שפירא, כתב כשמלאו לו ארבעים שנה: "ומה אקבל עלי ? ללמוד יותר ? כמדומני, עד כמה שאפשר, אינני הולך בטל ! להתרחק מן התאוות ? ברוך השם, אם אין יצרי מרמה אותי, אינני משועבד חלילה לתאווה גופנית. ומה חסר לי ? פשוט "להיות יהודי" חסר לי!... רבונו של עולם, פשוט, רוצה אני מעתה להתגייר (=ברור שהרב הוא יהודי, אך הוא חש  שעליו להתאמץ לשם כך, ולבחור ביהדותו) ולהיות מעתה יהודי!"

בספרו של שמחה רז "סיפורי צדיקים" מסופר שכאשר נפטר רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב אמר רבי שלום רוקח מבעלז לזוגתו: "חבל על יהודי כשר שהלך לעולמו". שאלה הרבנית: "וכי רק יהודי כשר היה "הרי היה רבי מפורסם". השיב לה רבי שלום: "רבנים מפורסמים יש הרבה, ברוך ה'. אך יהודים כשרים אינם שכיחים, נדירים הם".

יהי רצון שנקיים את החוקים כראוי , נרצה להיות יהודי טוב, כי טוב להיות יהודי טוב!

שבת שלום וחודש טוב! שבת מברכין לחודש אדר (שבת "שקלים")

 עדנה ויג   (c)          

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ שרה בת ייטל / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל    

 לע"נ אליעזר (אלי) ז"ל בן שושנה וישראל אברהמי יבדל"א / שבתי בן חיים מנחם (ניסל) ז"ל / שלמה בן נסים אמסלם ז"ל /  מירי (הייבלום) בת יחזקאל (מילר) ז"ל / שרה (רובינזון) בת פינחס ז"ל   

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.

 


עדנה ויג, 23/02/17 14:52
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 
עדיין אין תגובות.