כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > פרשת בשלח- איזה עץ את/ה ? מר או מתוק ?!
 
ניתן, אולי, לומר שה"עץ" הוא האדם. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ',19) – יש דמיון רב בין אדם לעץ ולפי המסופר בפרשה גם האדם, שהוא כמו עץ, יכול להפוך דבר מר למתוק. אדם צריך ויכול לבחור כיצד להתייחס לדברים, ויכול להמתיק לעצמו מצבים שונים בחיים, וכן גם לאדם אחר.
עדנה ויג | פורסם: 09/02/17 12:52

חג האילנות הגיע. השבת חל ט"ו בשבט, שבו יש חג לכל עץ.

הצעה לשבת ולחג: ניתן לשאול שאלות בקשר לעצים וביניהן גם: למה יכול לשמש כל חלק של העץ ? כל חלק מהעץ יכול להועיל לאדם ולשמשו לצרכיו. הנביא יחזקאל (מ"ז,12) אמר: "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה".

ושאלה נוספת: אלו עצים מוזכרים בפרשת "בשלח" ? מה מסופר בקשר לכל עץ ?

    בפרשת "בשלח" העם הלך שלושה ימים "במדבר, ולא מצאו מים" (שמות ט"ו,22). קשה מאוד ללכת מספר ימים בלי לשתות, האנשים צמאים, וכשסוף – סוף מצאו, האכזבה היתה גדולה, שכן המים היו מרים ולא יכלו לשתות אותם. האנשים פנו למשה ושאלו: "מה נשתה?!" משה צעק "אל ה', ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" (שמות ט"ו, 25) ייתכן שמשה השליך עץ או חלקים מהעץ שעשו תהליך של התפלה, בו מסולקים מלחים וזיהומים מהמים ואז הם ראויים לשתיה.

ניתן לקרוא את המסופר בפרשה בדרך הפשט. מתואר קושי שעמד בפני בני ישראל, מיד לאחר שיצאו ממצרים וחוו את נס קריעת ים סוף, ודרך התמודדותם, של העם ושל משה המנהיג, עִם הבעיה. (עיסוק בשאלה כיצד ייתכן שלאחר הנס הגדול של קריעת הים, התלוננו בני ישראל על המים, הוא נושא גדול בפני עצמו, שעל כך אכתוב בפעם אחרת).

ניתן גם לקרוא את הסיפור בדרך הדרש ולהבין שהעץ שמוזכר בסיפור זה, איננו עץ שצומח באדמה, אלא התורה עליה נאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג',18).

    ה' יכול היה להביא את העם מלכתחילה למקום שבו יש מים טובים, ברור גם ש – ה' יכול היה להפוך את המים המרים למים מתוקים, אך בכוונה ה' לא עשה זאת בעצמו, אלא אמר למשה להשליך עץ למים ועל ידי סיפור זה ניתן ללמוד תובנות רבות לחיינו. לשם הפקת התובנות יש לדון תחילה במחלוקת: האם העץ שהושלך למים היה מר או מתוק ?

 *יש דעה שהעץ היה מתוק. חזקוני: "אף על פי שהיה בדרכו של הקדוש ברוך הוא להמתיק בלא עץ, (= ה' יכול להפוך את המים המרים למתוקים בלי לשים בתוכם עץ כלשהו, אך למרות זאת רצה לפעול דוקא באופן זה כי) דרכו לעשות נסים כמנהג (=כדרך) העולם (=האנשים), שמטילין סם מתוק לתוך דבר מר". אדם סבור שכדי להמתיק דבר מר, צריך לשים בו דבר מתוק.

* יש דעה אחרת שהעץ היה מר, רמב"ן: "ורבותינו אמרו (תנחומא) שהיה העץ מר, והוא נס בתוך נס (=שריפא את המר במר) כענין המלח שנתן אלישע במים" (מלכים ב' פרק ב', 21) ורמב"ן מביע את דעתו האישית: "ויורהו ה' עץ", "ויראהו" לא נאמר אלא "ויורהו" – הורהו דרכו, כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקדוש ברוך הוא שהוא ממתיק המר במר". כמו בהומאופתיה שבה "דומה בדומה מרפא" וכמו שמינוס ומינוס נותן פלוס, כך גם העץ המר שהושם במים המרים הפכם למים מתוקים וטעימים לשתיה.

בין אם היה העץ מתוק, כדברי חזקוני, ובין אם היה מר כדברי הרמב"ן (ופרשנים נוספים), ברור שחובה להמתיק דבר מר כדי שניתן יהיה לסֹבלו. לעם היה קשה ללכת שלושה ימים במדבר, בלי למצוא מים - דבר שיכול ליצור אצלם מרירות. לעם היה קשה להתמודד עם תסכול ואכזבה בהגיעם למרה, שם היו מים, אך אי אפשר היה להשתמש בהם. אפשר לבחור לחוש כעס ומרירות, ואפשר להחליט להשתדל ולראות את הטוב והמתוק, שניתן ללמוד מכל דבר שקורה לאדם.

     את הקושי שהיה בהליכה במשך שלושה ימים בלי מים, מִנפו והפכוהו לדבר חשוב. למדו לקח שאסור לשהות שלושה ימים בלי תורה "אין מים אלא תורה, שנאמר: (ישעיהו נ"ה,1) הוֹי כל צמא לכו למים" וביססו זאת על תקנת עזרא הסופר, שקבע שיקראו בתורה ביום שני וביום חמישי וגם בשבת.

   ניתן, אולי, לומר שה"עץ" הוא האדם. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ',19) – יש דמיון רב בין אדם לעץ ולפי המסופר בפרשה גם האדם, שהוא כמו עץ, יכול להפוך דבר מר למתוק. אדם צריך ויכול לבחור כיצד להתייחס לדברים, ויכול להמתיק לעצמו מצבים שונים בחיים, וכן גם לאדם אחר.

שאלה למחשבה: במה אני יכול/ה להיות כמו העץ שהושלך למים המרים,ולהפוך מרירות למתוק ?

* א"ב (=אמונה וביטחון) גם אם חלילה קשה ומר, על האדם להאמין שיש פיתרון למצב ושממר יצא מתוק. ניתן להסיק זאת מכך שהמקום נקרא "מרה" על שם תחילת המקרה,  ולא "מתוק" על שם סיום העניין, כדי להזכיר לכל אדם שגם אם חלילה יש לו "מרה" ביכולתו להפוך זאת ל"מתוק", כפי שפירש רבי שלמה פרידמן מצ'ורטקוב  "כדי להודיע לדורות, לא להתייאש משום דבר, שהרי אפילו המר עצמו עלול (=עשוי) ליהפך למתוק" וייתכן שאחריו המציאות תשתנה לטובה, כפי שבפרשת "בשלח" לאחר הניסיון במרה, הגיעו בני ישראל לאילים שם היו מעינות מים ותמרים מתוקים רבים.

* אין מקום ליאוש בכל מקרה שקורה. צריך לסלק את העצב, העצבנות, העצלנות, לא להתנהל בעצלתיים, אלא להתמודד עם הדבר שמתרחש.

* "להזיז" את ה"עצמות" (=את עצמך), לא לעצור – לחשוב מה ניתן לעשות לשם פתרון הבעיה. בני ישראל פנו למשה כדי שיפתור את בעיית המים המרים. הם הבינו שאין בכוחם לפתור את העניין וחשבו מי יכול לסייע להם.

תפילה - גם משה "הזיז" את עצמו ולא עצר אלא פעל, בכך שהתפלל ל-ה'.

*האדם צריך להבין במה הוא דומה לעץ. יידע את היכולות שטמונות בו, את העֹצמה שיש בו ויכיר את חוזקותיו ואת תעצומות הנפש שבו. גם אם חלילה קורה דבר שהוא בבחינת מר, על האדם להשתמש בכוחותיו כדי לא להיות מריר ובכך להקשות על עצמו ועל הסובבים אותו.

* צריך להסכים לקבל עצה וגם להיות מוכן לתת עצה טובה.

עצמה עצמית וגם העצמה לזולת. האדם הצליח להתמודד עם דבר "מר" כלשהו, עליו לומר לעצמו שיש לו תבונה וגם רעיונות טובים כיצד לפעול כראוי, הוא מסוגל להתמודד, ועוד.

*עצמאות – מטרת הנסיונות השונים שהיו לבני ישראל במדבר, (כדוגמת הניסיון במרה, בו היה עליהם להאמין ש – ה' יכול לתת להם מים טובים לשתיה), הוא הגעתם למצב של אמונה מתוך חירות וחשיבה עצמאית.

     לאור הכתוב לעיל ולכבוד שבת שירה, אסיים במילותיה של נעמי שמר: "על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב...על המר והמתוק."  שבת שלום!  ט"ו בשבט שמח!  חג לאילן וגם יום הולדת לכנסת ישראל.  

עדנה ויג  (c)       

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ שלי בת שרה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל  

לע"נ יעקב בן ציון (קמחי) בן שמעון יוסף (מלר) ז"ל / שרה (רובינזון) בת פינחס ז"ל  / יעל ז"ל בת יוסף (אגמון)

 ולהרבות בעם ישראל  מתיקות, אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.

 

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

חג האילנות הגיע. השבת חל ט"ו בשבט, שבו יש חג לכל עץ.

הצעה לשבת ולחג: ניתן לשאול שאלות בקשר לעצים וביניהן גם: למה יכול לשמש כל חלק של העץ ? כל חלק מהעץ יכול להועיל לאדם ולשמשו לצרכיו. הנביא יחזקאל (מ"ז,12) אמר: "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה".

ושאלה נוספת: אלו עצים מוזכרים בפרשת "בשלח" ? מה מסופר בקשר לכל עץ ?

    בפרשת "בשלח" העם הלך שלושה ימים "במדבר, ולא מצאו מים" (שמות ט"ו,22). קשה מאוד ללכת מספר ימים בלי לשתות, האנשים צמאים, וכשסוף – סוף מצאו, האכזבה היתה גדולה, שכן המים היו מרים ולא יכלו לשתות אותם. האנשים פנו למשה ושאלו: "מה נשתה?!" משה צעק "אל ה', ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" (שמות ט"ו, 25) ייתכן שמשה השליך עץ או חלקים מהעץ שעשו תהליך של התפלה, בו מסולקים מלחים וזיהומים מהמים ואז הם ראויים לשתיה.

ניתן לקרוא את המסופר בפרשה בדרך הפשט. מתואר קושי שעמד בפני בני ישראל, מיד לאחר שיצאו ממצרים וחוו את נס קריעת ים סוף, ודרך התמודדותם, של העם ושל משה המנהיג, עִם הבעיה. (עיסוק בשאלה כיצד ייתכן שלאחר הנס הגדול של קריעת הים, התלוננו בני ישראל על המים, הוא נושא גדול בפני עצמו, שעל כך אכתוב בפעם אחרת).

ניתן גם לקרוא את הסיפור בדרך הדרש ולהבין שהעץ שמוזכר בסיפור זה, איננו עץ שצומח באדמה, אלא התורה עליה נאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג',18).

    ה' יכול היה להביא את העם מלכתחילה למקום שבו יש מים טובים, ברור גם ש – ה' יכול היה להפוך את המים המרים למים מתוקים, אך בכוונה ה' לא עשה זאת בעצמו, אלא אמר למשה להשליך עץ למים ועל ידי סיפור זה ניתן ללמוד תובנות רבות לחיינו. לשם הפקת התובנות יש לדון תחילה במחלוקת: האם העץ שהושלך למים היה מר או מתוק ?

 *יש דעה שהעץ היה מתוק. חזקוני: "אף על פי שהיה בדרכו של הקדוש ברוך הוא להמתיק בלא עץ, (= ה' יכול להפוך את המים המרים למתוקים בלי לשים בתוכם עץ כלשהו, אך למרות זאת רצה לפעול דוקא באופן זה כי) דרכו לעשות נסים כמנהג (=כדרך) העולם (=האנשים), שמטילין סם מתוק לתוך דבר מר". אדם סבור שכדי להמתיק דבר מר, צריך לשים בו דבר מתוק.

* יש דעה אחרת שהעץ היה מר, רמב"ן: "ורבותינו אמרו (תנחומא) שהיה העץ מר, והוא נס בתוך נס (=שריפא את המר במר) כענין המלח שנתן אלישע במים" (מלכים ב' פרק ב', 21) ורמב"ן מביע את דעתו האישית: "ויורהו ה' עץ", "ויראהו" לא נאמר אלא "ויורהו" – הורהו דרכו, כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקדוש ברוך הוא שהוא ממתיק המר במר". כמו בהומאופתיה שבה "דומה בדומה מרפא" וכמו שמינוס ומינוס נותן פלוס, כך גם העץ המר שהושם במים המרים הפכם למים מתוקים וטעימים לשתיה.

בין אם היה העץ מתוק, כדברי חזקוני, ובין אם היה מר כדברי הרמב"ן (ופרשנים נוספים), ברור שחובה להמתיק דבר מר כדי שניתן יהיה לסֹבלו. לעם היה קשה ללכת שלושה ימים במדבר, בלי למצוא מים - דבר שיכול ליצור אצלם מרירות. לעם היה קשה להתמודד עם תסכול ואכזבה בהגיעם למרה, שם היו מים, אך אי אפשר היה להשתמש בהם. אפשר לבחור לחוש כעס ומרירות, ואפשר להחליט להשתדל ולראות את הטוב והמתוק, שניתן ללמוד מכל דבר שקורה לאדם.

     את הקושי שהיה בהליכה במשך שלושה ימים בלי מים, מִנפו והפכוהו לדבר חשוב. למדו לקח שאסור לשהות שלושה ימים בלי תורה "אין מים אלא תורה, שנאמר: (ישעיהו נ"ה,1) הוֹי כל צמא לכו למים" וביססו זאת על תקנת עזרא הסופר, שקבע שיקראו בתורה ביום שני וביום חמישי וגם בשבת.

   ניתן, אולי, לומר שה"עץ" הוא האדם. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ',19) – יש דמיון רב בין אדם לעץ ולפי המסופר בפרשה גם האדם, שהוא כמו עץ, יכול להפוך דבר מר למתוק. אדם צריך ויכול לבחור כיצד להתייחס לדברים, ויכול להמתיק לעצמו מצבים שונים בחיים, וכן גם לאדם אחר.

שאלה למחשבה: במה אני יכול/ה להיות כמו העץ שהושלך למים המרים,ולהפוך מרירות למתוק ?

* א"ב (=אמונה וביטחון) גם אם חלילה קשה ומר, על האדם להאמין שיש פיתרון למצב ושממר יצא מתוק. ניתן להסיק זאת מכך שהמקום נקרא "מרה" על שם תחילת המקרה,  ולא "מתוק" על שם סיום העניין, כדי להזכיר לכל אדם שגם אם חלילה יש לו "מרה" ביכולתו להפוך זאת ל"מתוק", כפי שפירש רבי שלמה פרידמן מצ'ורטקוב  "כדי להודיע לדורות, לא להתייאש משום דבר, שהרי אפילו המר עצמו עלול (=עשוי) ליהפך למתוק" וייתכן שאחריו המציאות תשתנה לטובה, כפי שבפרשת "בשלח" לאחר הניסיון במרה, הגיעו בני ישראל לאילים שם היו מעינות מים ותמרים מתוקים רבים.

* אין מקום ליאוש בכל מקרה שקורה. צריך לסלק את העצב, העצבנות, העצלנות, לא להתנהל בעצלתיים, אלא להתמודד עם הדבר שמתרחש.

* "להזיז" את ה"עצמות" (=את עצמך), לא לעצור – לחשוב מה ניתן לעשות לשם פתרון הבעיה. בני ישראל פנו למשה כדי שיפתור את בעיית המים המרים. הם הבינו שאין בכוחם לפתור את העניין וחשבו מי יכול לסייע להם.

תפילה - גם משה "הזיז" את עצמו ולא עצר אלא פעל, בכך שהתפלל ל-ה'.

*האדם צריך להבין במה הוא דומה לעץ. יידע את היכולות שטמונות בו, את העֹצמה שיש בו ויכיר את חוזקותיו ואת תעצומות הנפש שבו. גם אם חלילה קורה דבר שהוא בבחינת מר, על האדם להשתמש בכוחותיו כדי לא להיות מריר ובכך להקשות על עצמו ועל הסובבים אותו.

* צריך להסכים לקבל עצה וגם להיות מוכן לתת עצה טובה.

עצמה עצמית וגם העצמה לזולת. האדם הצליח להתמודד עם דבר "מר" כלשהו, עליו לומר לעצמו שיש לו תבונה וגם רעיונות טובים כיצד לפעול כראוי, הוא מסוגל להתמודד, ועוד.

*עצמאות – מטרת הנסיונות השונים שהיו לבני ישראל במדבר, (כדוגמת הניסיון במרה, בו היה עליהם להאמין ש – ה' יכול לתת להם מים טובים לשתיה), הוא הגעתם למצב של אמונה מתוך חירות וחשיבה עצמאית.

     לאור הכתוב לעיל ולכבוד שבת שירה, אסיים במילותיה של נעמי שמר: "על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב...על המר והמתוק."  שבת שלום!  ט"ו בשבט שמח!  חג לאילן וגם יום הולדת לכנסת ישראל.  

עדנה ויג  (c)       

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ שלי בת שרה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל  

לע"נ יעקב בן ציון (קמחי) בן שמעון יוסף (מלר) ז"ל / שרה (רובינזון) בת פינחס ז"ל  / יעל ז"ל בת יוסף (אגמון)

 ולהרבות בעם ישראל  מתיקות, אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.

 


עדנה ויג, 09/02/17 12:52
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 

כתיבה מהממת...ישר כוח!!

! דווח למנהל האתר