כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > האמיצים בעם – ואת/ה ?!
 
המילדות שפרה ופועה היו אמיצות. הן עמדו באומץ מול קביעתו של מלך מצרים להרוג את הבנים בעת הלידה, הן החיו את הילדים שנולדו, ושִקרו למלך שהנשים העבריות יולדות במהירות עוד לפני הגעתן. המילדות הצליחו לפעול באומץ בזכות יראת ה' שהיתה בהן...
עדנה ויג | פורסם: 19/01/17 13:09

        בפרשת "שמות" יש סיפורים רבים ומעניינים. ניתן לקֹראם כפשוטם, אך ברור שיש דברים רבים שעל כל אדם ללמוד מהם והם לא סופרו רק לשם הסיפור היפה, עצמו.

שאלה למחשבה: האם יש מכנה משותף לכל סיפורי הפרשה ? אם כן – מהו ?

הצעת תשובה: בכל סיפור האדם התנהג באומץ. נדרשו ממנו גילויי גבורה נפשית ועוצמות פנימיות. אומץ נצרך לגברים ולנשים וגם לילדים, והוא חשוב בכל גיל. עובדת היות אדם אמיץ במקרה מסוים אינה מלמדת שלא היו לו בכלל פחדים מדברים שונים, ואף אין זה מחייב שהאדם היה תמיד אמיץ, אלא האדם הצליח להתגבר על הפחד שהיה לו, ובאותו מקרה הוא פעל כראוי וכנדרש בעזרת האומץ שהיה לו.

   אריסטו  אמר: "אתה לא עושה דבר בעולם הזה, ללא אומץ." הוא סבר שאומץ הוא התכונה החשובה ביותר לאדם. אדם מתנהג באומץ כאשר הוא עושה דבר לפי ערכיו ואמונתו, ומוכן להתמודד עם ההשלכות שעשויות לנבוע מכך. אומץ לא בא לידי ביטוי רק במעשה גבורה גדול ומרשים, אלא נדרש גם בפעולות שקשות לאדם בחיי היום יום, כאשר עליו לקבל החלטה אמיצה, להביע את דעתו ששונה מדעתם של אחרים, מבלי לחשוש מקבלת ביקורת, לעשות דבר שמפחיד אותו ועוד.

שאלת עיון: מי היה אמיץ/ה בפרשת "שמות" ?  במה התבטא אומץ הלב ? מה עזר לאדם להיות אמיץ/ה ?

שאלה אישית: האם את/ה אמיץ/ה ? כיצד היית מתנהג/ת לוא היית במקום אותו אדם ?

הצעת תשובה:

*המילדות שפרה ופועה (על פי המדרש שתי מיילדות אלו היו– יוכבד (אמם של מרים, אהרן ומשה) ובתה – מרים), היו אמיצות. הן עמדו באומץ מול קביעתו של מלך מצרים להרוג את הבנים בעת הלידה, הן החיו את הילדים שנולדו, ושִקרו למלך שהנשים העבריות יולדות במהירות עוד לפני הגעתן. המילדות הצליחו לפעול באומץ בזכות יראת ה' שהיתה בהן, שגרמה להן לא לפחד מִצַו המלך ולהעז להמרות את פיו.

*מעשה אמיץ נוסף  של מרים מתואר במדרש (שמות רבה א',י"ג). בתמימות של ילדה בת חמש שנים, דִברה באומץ ובנחישות עם פרעה, ואמרה לו שהוא עתיד לשלם על התנהגותו. מרים לא חשבה על ההשלכות של דבריה ועל כך שהיא עלולה לשלם בחייה, ואמרה את דבריה ללא פחד. "נתמלא עליה (פרעה) חימה (=כעס) להורגה." גם יוכבד אמיצה, ואינה חוששת לומר דברים למלך, כדי להציל את בתה: "אתה משגיח עליה?! תינוקת (= ילדה קטנה)  היא ואינה יודעת כלום!"

 אומץ לבה של מרים מתואר גם בגמרא (סוטה י"ג,ע"א). היא העזה לומר לאביה את שחשבה על כך שגירש את אשתו, יוכבד, ובכך הוא, חלילה, גרוע יותר מפרעה, אשר גזר רק על הבנים, ואילו עמרם גזר גם על הבנות (בכך שאינו מוכן בכלל להוליד ילד, כדי לא להסתכן בהולדת בן) ודבריה השפיעו עליו. הוא הכיר בצידקת דבריה, השיב אליו את אשתו, ומשה, מושיעם של ישראל, נולד.

מרים שמרה על משה שהושם בתיבה, וכאשר ראתה שבת פרעה לקחה אותו, נגשה אליה והציעה: "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות" (שמות ב',7). הרמב"ם (שיום פטירתו חל השבוע ב – כ' בטבת) פירש את עמידתה של מרים מרחוק כדי לראות מה יקרה עם אחיה, משה: "וסִכנה בעצמה להצילו מן הים". הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק פירש שהיא לא עמדה רק בכדי לראות מה יעלה בגורלו, אלא "עמדה וחשבה כיצד (היא יכולה) להצילו, וסִכנה את עצמה להצילו". מרים התמלאה באומץ מתוך אחריות כאחות גדולה ורצון להציל את אחיה.

*בת פרעה, הנקראת בתיה ["ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד" (דברי הימים א', ד',18) לפי המדרש "מרד" הוא כינוי לכלב שמרד בעצת המרגלים, הוא נשא לאשה את בתיה, שמרדה באביה בהצילה את משה ובעזיבתה את מצרים ביחד עם בני ישראל] הפגינה את אומץ לבה כאשר לקחה את משה לבֵיתה, למרות שהבינה שהוא שייך ל"ילדי העברים", שאביה המלך גזר להרגם. היא עושה את הדבר הנכון בעיניה, תוך הסתכנות בתגובת אביה.

*ציפורה, אשת משה פעלה באחריות ובתושיה, מתוך אומץ לב, כאשר החליטה למול בעצמה את אליעזר בנה, כראותה שמלאך ה' רוצה להמית את משה בגלל שלא מל את בנו בזמן, אלא מיהר לצאת לדרך למצרים כדי למלא את משימתו.   

*משה הפגין אומץ לב במספר אירועים בפרשה. בכל פעם בה ראה חוסר צדק ובריונות, הוא חש צורך לפעול ולעזור. משה ראה איש מצרי שרצה להרוג יהודי, הסתכל לצדדים אם יש אדם אמיץ שיתערב "חשב כי אחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה" אך "ראה שאין ביניהם גיבור ואין איש מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל להצילו" (הכתב והקבלה). אף אחד מבני ישראל לא העז להתערב ולכן משה הרג את האיש המכה, ומכיוון שעתה היה בעצמו בסכנת מוות, הוא נאלץ לברוח למדיין.

בפעם אחרת, משה ראה איש עברי רב עם איש עברי, והוא התערב ואמר לו: "רשע, למה תכה רעך?!" (שמות ב',13 ).

בהגיעו למדין ראה רועי צאן שגירשו את בנות יתרו, כהן מדין, ומנעו מהן להשקות את הצאן. משה נחלץ לעזרתן. הוא ניצב יחידי כנגד מספר רועים שהם בני המקום וברור שהם יכולים להכריעו בנקל.

*בני ישראל ככלל הפגינו אומץ לב, בהתמודדות יום יומית עם קשיי השיעבוד. המצרים גזרו גזירות, עינו את בני ישראל, העבידום בפרך ובוודאי אפשר להתייאש במצב קשה שכזה, אך תגובת בני ישראל היתה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"  (שמות, א',12).

בני ישראל לא שינו את שמותיהם לשמות מצריים, לא שינו את לבושם ואת לשונם (=שפתם). הם שמרו על דתם ולא התבוללו במצרים, למרות שהמצרים ציפו וקיוו שיעשו זאת.

*המדרש מדגיש שהנשים היו אמיצות יותר מהגברים. הן מצאו את הטעם בחיים על אף כל הצרות ושמרו על חיי משפחה רגילים, ילדו ילדים ושמו אותם במחבוא, כדי שהמצרים לא יהרגום.

 מארק טווין אמר: "אומץ הוא התנגדות לפחד, שליטה בפחד - לא היעדרו. הפחד קיים אצל כל אדם והאומץ מתבטא בהצלחה להתגבר עליו

*משה חשש ללכת ולדבר עם פרעה והעלה טיעונים שונים, שבגינם אינו מתאים לתפקיד שהוטל עליו. ה' אמר לו שאהרן אחיו יילך אתו וגם הזקנים. משה הבין שאין לו ברירה אלא למלא את המשימה ולכן הוא התגבר על החששות, אך לא בכל מקרה האדם מצליח להתגבר על הפחד.

*הזקנים חששו מההליכה לדבר עם פרעה. הם הלכו עם משה ואהרן, אך בהגיעם לפרעה כתוב: "ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה" (שמות ה',1). הזקנים לא מוזכרים בפסוק, אלא רק משה ואהרן, שנותרו, כנראה, לבדם לאחר שהזקנים  "נשמטו אחד אחד מאחרי משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין (=ארמון), לפי שיראו ללכת" (רש"י).

מה עליך לעשות כדי להיות אמיץ/ה?

*שאל/י את עצמך: ממה אני חושש/ת ? מה עלי לעשות ? מה יקרה אם אעשה זאת ? מי יכול לעזור לי להתגבר על הפחד ? (האם יעזור לי אם יהיה אִתִי מישהו, כמו שאהרן היה עם משה ?) מה יכול לעזור לי  להתגבר על הפחד ?

*הבנה ש: כדי להיות אמיץ צריך לעשות מאמץ!

*עשיית מאמץ להתגבר על פחד אחד שמקנן בך.

*חזרה על התהליך לאחר התגברות על פחד אחד, כי יכולת לו, אז ניתן להתגבר גם על פחד אחר שמקנן בך.

*חזק ואמץ!

 שבת שלום! שבת מברכין לחודש שבט          

עדנה ויג   (c)     

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ מלכה אסתר בת דבורה / שלי בת שרה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל  

לע"נ חגי ז"ל בן יונתן וחנה (בן ארי) יבדל"א / מרדכי (מוטי) בן  אברהם זאב (בליטנר) ז"ל  / רחמים בן פדהצור אלפונסו (מגנזי) ז"ל /     ולהרבות בעם ישראל אומץ, אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

        בפרשת "שמות" יש סיפורים רבים ומעניינים. ניתן לקֹראם כפשוטם, אך ברור שיש דברים רבים שעל כל אדם ללמוד מהם והם לא סופרו רק לשם הסיפור היפה, עצמו.

שאלה למחשבה: האם יש מכנה משותף לכל סיפורי הפרשה ? אם כן – מהו ?

הצעת תשובה: בכל סיפור האדם התנהג באומץ. נדרשו ממנו גילויי גבורה נפשית ועוצמות פנימיות. אומץ נצרך לגברים ולנשים וגם לילדים, והוא חשוב בכל גיל. עובדת היות אדם אמיץ במקרה מסוים אינה מלמדת שלא היו לו בכלל פחדים מדברים שונים, ואף אין זה מחייב שהאדם היה תמיד אמיץ, אלא האדם הצליח להתגבר על הפחד שהיה לו, ובאותו מקרה הוא פעל כראוי וכנדרש בעזרת האומץ שהיה לו.

   אריסטו  אמר: "אתה לא עושה דבר בעולם הזה, ללא אומץ." הוא סבר שאומץ הוא התכונה החשובה ביותר לאדם. אדם מתנהג באומץ כאשר הוא עושה דבר לפי ערכיו ואמונתו, ומוכן להתמודד עם ההשלכות שעשויות לנבוע מכך. אומץ לא בא לידי ביטוי רק במעשה גבורה גדול ומרשים, אלא נדרש גם בפעולות שקשות לאדם בחיי היום יום, כאשר עליו לקבל החלטה אמיצה, להביע את דעתו ששונה מדעתם של אחרים, מבלי לחשוש מקבלת ביקורת, לעשות דבר שמפחיד אותו ועוד.

שאלת עיון: מי היה אמיץ/ה בפרשת "שמות" ?  במה התבטא אומץ הלב ? מה עזר לאדם להיות אמיץ/ה ?

שאלה אישית: האם את/ה אמיץ/ה ? כיצד היית מתנהג/ת לוא היית במקום אותו אדם ?

הצעת תשובה:

*המילדות שפרה ופועה (על פי המדרש שתי מיילדות אלו היו– יוכבד (אמם של מרים, אהרן ומשה) ובתה – מרים), היו אמיצות. הן עמדו באומץ מול קביעתו של מלך מצרים להרוג את הבנים בעת הלידה, הן החיו את הילדים שנולדו, ושִקרו למלך שהנשים העבריות יולדות במהירות עוד לפני הגעתן. המילדות הצליחו לפעול באומץ בזכות יראת ה' שהיתה בהן, שגרמה להן לא לפחד מִצַו המלך ולהעז להמרות את פיו.

*מעשה אמיץ נוסף  של מרים מתואר במדרש (שמות רבה א',י"ג). בתמימות של ילדה בת חמש שנים, דִברה באומץ ובנחישות עם פרעה, ואמרה לו שהוא עתיד לשלם על התנהגותו. מרים לא חשבה על ההשלכות של דבריה ועל כך שהיא עלולה לשלם בחייה, ואמרה את דבריה ללא פחד. "נתמלא עליה (פרעה) חימה (=כעס) להורגה." גם יוכבד אמיצה, ואינה חוששת לומר דברים למלך, כדי להציל את בתה: "אתה משגיח עליה?! תינוקת (= ילדה קטנה)  היא ואינה יודעת כלום!"

 אומץ לבה של מרים מתואר גם בגמרא (סוטה י"ג,ע"א). היא העזה לומר לאביה את שחשבה על כך שגירש את אשתו, יוכבד, ובכך הוא, חלילה, גרוע יותר מפרעה, אשר גזר רק על הבנים, ואילו עמרם גזר גם על הבנות (בכך שאינו מוכן בכלל להוליד ילד, כדי לא להסתכן בהולדת בן) ודבריה השפיעו עליו. הוא הכיר בצידקת דבריה, השיב אליו את אשתו, ומשה, מושיעם של ישראל, נולד.

מרים שמרה על משה שהושם בתיבה, וכאשר ראתה שבת פרעה לקחה אותו, נגשה אליה והציעה: "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות" (שמות ב',7). הרמב"ם (שיום פטירתו חל השבוע ב – כ' בטבת) פירש את עמידתה של מרים מרחוק כדי לראות מה יקרה עם אחיה, משה: "וסִכנה בעצמה להצילו מן הים". הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק פירש שהיא לא עמדה רק בכדי לראות מה יעלה בגורלו, אלא "עמדה וחשבה כיצד (היא יכולה) להצילו, וסִכנה את עצמה להצילו". מרים התמלאה באומץ מתוך אחריות כאחות גדולה ורצון להציל את אחיה.

*בת פרעה, הנקראת בתיה ["ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד" (דברי הימים א', ד',18) לפי המדרש "מרד" הוא כינוי לכלב שמרד בעצת המרגלים, הוא נשא לאשה את בתיה, שמרדה באביה בהצילה את משה ובעזיבתה את מצרים ביחד עם בני ישראל] הפגינה את אומץ לבה כאשר לקחה את משה לבֵיתה, למרות שהבינה שהוא שייך ל"ילדי העברים", שאביה המלך גזר להרגם. היא עושה את הדבר הנכון בעיניה, תוך הסתכנות בתגובת אביה.

*ציפורה, אשת משה פעלה באחריות ובתושיה, מתוך אומץ לב, כאשר החליטה למול בעצמה את אליעזר בנה, כראותה שמלאך ה' רוצה להמית את משה בגלל שלא מל את בנו בזמן, אלא מיהר לצאת לדרך למצרים כדי למלא את משימתו.   

*משה הפגין אומץ לב במספר אירועים בפרשה. בכל פעם בה ראה חוסר צדק ובריונות, הוא חש צורך לפעול ולעזור. משה ראה איש מצרי שרצה להרוג יהודי, הסתכל לצדדים אם יש אדם אמיץ שיתערב "חשב כי אחד מאחיו העברים העומדים סביבו יתקומם על המצרי ויציל את אחיו המוכה" אך "ראה שאין ביניהם גיבור ואין איש מהם שם על לב צרת אחיו להשתדל להצילו" (הכתב והקבלה). אף אחד מבני ישראל לא העז להתערב ולכן משה הרג את האיש המכה, ומכיוון שעתה היה בעצמו בסכנת מוות, הוא נאלץ לברוח למדיין.

בפעם אחרת, משה ראה איש עברי רב עם איש עברי, והוא התערב ואמר לו: "רשע, למה תכה רעך?!" (שמות ב',13 ).

בהגיעו למדין ראה רועי צאן שגירשו את בנות יתרו, כהן מדין, ומנעו מהן להשקות את הצאן. משה נחלץ לעזרתן. הוא ניצב יחידי כנגד מספר רועים שהם בני המקום וברור שהם יכולים להכריעו בנקל.

*בני ישראל ככלל הפגינו אומץ לב, בהתמודדות יום יומית עם קשיי השיעבוד. המצרים גזרו גזירות, עינו את בני ישראל, העבידום בפרך ובוודאי אפשר להתייאש במצב קשה שכזה, אך תגובת בני ישראל היתה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"  (שמות, א',12).

בני ישראל לא שינו את שמותיהם לשמות מצריים, לא שינו את לבושם ואת לשונם (=שפתם). הם שמרו על דתם ולא התבוללו במצרים, למרות שהמצרים ציפו וקיוו שיעשו זאת.

*המדרש מדגיש שהנשים היו אמיצות יותר מהגברים. הן מצאו את הטעם בחיים על אף כל הצרות ושמרו על חיי משפחה רגילים, ילדו ילדים ושמו אותם במחבוא, כדי שהמצרים לא יהרגום.

 מארק טווין אמר: "אומץ הוא התנגדות לפחד, שליטה בפחד - לא היעדרו. הפחד קיים אצל כל אדם והאומץ מתבטא בהצלחה להתגבר עליו

*משה חשש ללכת ולדבר עם פרעה והעלה טיעונים שונים, שבגינם אינו מתאים לתפקיד שהוטל עליו. ה' אמר לו שאהרן אחיו יילך אתו וגם הזקנים. משה הבין שאין לו ברירה אלא למלא את המשימה ולכן הוא התגבר על החששות, אך לא בכל מקרה האדם מצליח להתגבר על הפחד.

*הזקנים חששו מההליכה לדבר עם פרעה. הם הלכו עם משה ואהרן, אך בהגיעם לפרעה כתוב: "ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה" (שמות ה',1). הזקנים לא מוזכרים בפסוק, אלא רק משה ואהרן, שנותרו, כנראה, לבדם לאחר שהזקנים  "נשמטו אחד אחד מאחרי משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין (=ארמון), לפי שיראו ללכת" (רש"י).

מה עליך לעשות כדי להיות אמיץ/ה?

*שאל/י את עצמך: ממה אני חושש/ת ? מה עלי לעשות ? מה יקרה אם אעשה זאת ? מי יכול לעזור לי להתגבר על הפחד ? (האם יעזור לי אם יהיה אִתִי מישהו, כמו שאהרן היה עם משה ?) מה יכול לעזור לי  להתגבר על הפחד ?

*הבנה ש: כדי להיות אמיץ צריך לעשות מאמץ!

*עשיית מאמץ להתגבר על פחד אחד שמקנן בך.

*חזרה על התהליך לאחר התגברות על פחד אחד, כי יכולת לו, אז ניתן להתגבר גם על פחד אחר שמקנן בך.

*חזק ואמץ!

 שבת שלום! שבת מברכין לחודש שבט          

עדנה ויג   (c)     

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ מלכה אסתר בת דבורה / שלי בת שרה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל  

לע"נ חגי ז"ל בן יונתן וחנה (בן ארי) יבדל"א / מרדכי (מוטי) בן  אברהם זאב (בליטנר) ז"ל  / רחמים בן פדהצור אלפונסו (מגנזי) ז"ל /     ולהרבות בעם ישראל אומץ, אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד


עדנה ויג, 19/01/17 13:09
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 
עדיין אין תגובות.