כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > מה הפרשנות שלי ?! מה הפרשנות שלך ?!- פרשת ויחי
 
הכל עניין של פרשנות. אתה רואה דבר מה שאדם עושה ומיד אתה נעשה פרשן. מחליט בעצמך מדוע עשה מה שעשה, אף על פי שבהיגיון אתה מבין שסיבתו בוודאי עמו וייתכן מאוד שכל קשר בין ההסבר שעלה במחשבתך, לבין הסיבה שהניעה את האדם – הוא מקרי בהחלט.
עדנה ויג | פורסם: 12/01/17 13:40

   הכל עניין של פרשנות. אתה רואה דבר מה שאדם עושה ומיד אתה נעשה פרשן. מחליט בעצמך מדוע עשה מה שעשה, אף על פי שבהיגיון אתה מבין שסיבתו בוודאי עמו וייתכן מאוד שכל קשר בין ההסבר שעלה במחשבתך, לבין הסיבה שהניעה את האדם – הוא מקרי בהחלט. וכן גם כאשר אתה שומע דבר מה שאדם אומר לך, או למישהו אחר, והופך לפרשן ומפרש את דבריו לפי הבנתך ולפי נסיון חייך, בעוד שייתכן שכוונת הדובר שונה לגמרי.

   גם אחי יוסף עשו פרשנות להתנהגותו, לפי חשיבתם ושיפוטם את הדברים. בעקבות הפרשנות הם חשבו שבכל השנים בהן אביהם היה בחיים, יוסף נהג בהם באדיבות כדי לשמח את האב, אך עתה כאשר אביהם נפטר ואיננו עוד אִתם, יוסף עשוי לרצות לנקום בהם על התנהגותם כלפיו בעבר. הם חששו ושלחו אליו שליחים כדי לומר לו: "אביך צוה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " (בראשית נ',16-17) ואחר כך הם בעצמם פנו ליוסף ואמרו לו (בראשית נ',18): "הננו לך לעבדים".

   יש הטוענים שהאחים בדו דברים אלו מלבם, למרות שהאב כלל לא אמר זאת, אך יש פירושים יפים שמסבירים שהאחים אמרו דבר אמיתי ונכון. רבי מאיר שפירא (= מהר"ם שפירא, ראש ישיבת לובלין) פירש: "האחים ידעו שמי שעושה רע לזולתו - חייב לפייסו (הם ידעו שעשו רע לאחיהם יוסף בבואו לראותם בשכם), אך היה להם ספק אם הם חייבים לבקש מחילה כשיצא טוב מהדבר (הם התכוונו לפגוע ביוסף, אך ה' גלגל את הדברים, כך שיוסף היה משנה למלך מצרים ודאג לכלכלתם בשנות הרעב). כשראו שיעקב ביקש מחילה מיוסף על כך שקבר את רחל על אם הדרך, "ואני בבֹאי מפדן ארם מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבֹא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מ"ח,7) אף על פי שגם מכך יצאה טובה (*הגולים שהגלה נבוזראדן יכלו לעבור על פני קברה של רחל בצאתם לגלות  ו: *בכל עת רחל בוכה ומבקשת שהיהודים ישובו לארץ מכל הארצות האחרות) למדו האחים מכך שחלה עליהם החובה לבקש סליחה מיוסף. הם אמרו: "אביך צוה לפני מותו", בהתנהגותו לפני מותו לימדנו אבינו שמוטלת עלינו החובה של: "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך" – שאנו חייבים לפייסך על החטאים שחטאנו לך, אף על פי שהיה סופם לטובה".

שאלה למחשבה: מדוע האחים אמרו זאת ליוסף, והרי הוא התנהג יפה אִתם במשך השנים שבהן היו במצרים?

הצעות תשובה: אחי יוסף עשו פרשנות שגויה לשני דברים ששמו אליהם לב בהתנהגותו של יוסף ופרשנותם גרמה להם לחשוש פן יכעס עליהם וינטור טינה על התנהגותם כלפיו בעבר.

 *האחים ראו שבדרך, בחזרה מארץ כנען למצרים, לאחר קבורת יעקב אביהם, יוסף ניגש לבור שאליו זרקוהו והם פירשו שיש לו הצפת זכרונות מהעבר, והוא עלול לכעוס עליהם על התנהגותם כלפיו אז.

*רש"י פירש שלאחר מות אביהם, האחים ראו שחל שינוי ביחסו של יוסף אליהם. הוא לא קירבם אליו כפי שנהג, כאשר האב היה בחיים, והם פירשו זאת כרצון להתרחק מהם ולא להיפגש עימם לעתים תכופות.

   "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן". האחים "חיו בסרט" משלהם, הם פירשו את התנהגותו של יוסף מנקודת מבטם, ובהשפעת תחושת אשמה כבדה, על יחסם כלפיו בעבר והיו בטוחים שפרשנותם היא הנכונה. נקודת מבטו של יוסף היא  שונה לגמרי, והוא עשה כל דבר מסיבה אחרת מזו שהם חשבו עליה.

*  לפי מדרש תנחומא, יוסף עצר במקום של הבור שאליו זרקוהו האחים מכיוון שרצה לברך שם על הנס שנעשה לו במקום "שעשה לי נס במקום הזה", בכך שניצל מהבור.

*יוסף לא הזמין את אחיו לסעודה מכיוון שלא ידע כיצד הוא יכול להמשיך ולשבת בראש המסובים, כפי שהיה כשהאב היה בחיים, כי יעקב רצה לכבד את בנו המשנה למלך, ואילו עתה רצונו של יוסף לתת כבוד לאחיו הבכור ראובן ולאחיו יהודה, שהאב, בברכתו, הועיד לו את המלוכה על עם ישראל.

שאלה למחשבה: האם קרה לך פעם שאדם אמר או עשה דבר מה, לא היית בטוח בסיבתו ודבר זה העסיקך, עניינך והיה חשוב לך לדעתו ? מה עשית ? מה נכון לעשות ?

האם קרה לך פעם שאתה אמרת או עשית דבר מה ומישהו פירש את התנהגותך באופן שונה לגמרי ממה שאתה חשבת ? מה היתה תחושתך בקשר לכך ? מה עשית בנידון ?

הצעת תשובה: * תקשורת בין אנשים היא פיתרון לדברים רבים ועשויה למנוע סיבוכים. ניתן לשאול: למה התכווַנת באומרך כך וכך ? מדוע עשית כך וכך ? אפשר לומר מה היתה פרשנותי, מה אני סברתי ומה היתה הבנתי, כדי להיות בטוח שאין שמץ מכך אצל האדם האחר.

מאוד פוגע כאשר אדם מהמשפחה, או אדם קרוב אחר מפרש התנהגות שנעשתה מבחינת האדם בתום לב, מסיבות טובות ואף מתחשבות, בפרשנות שגויה. האדם חש לא מובן כהלכה ואף כחשוד בדברים מסוימים. האדם חש שהאחר שפט אותו במהירות, דרך הראייה האישית שלו, (שהוא סבור שהיא האפשרות הנכונה היחידה האפשרית), בלי לדעת ולברר את כל העובדות, בלי להשתדל להבין שיכולות להיות דרכי הסתכלות נוספות שגם הן יכולות להיות נכונות, בלי לנסות ולהעמיד את עצמו במקום האדם ולהבין מדוע עשה או אמר דבר מה. 

נראה שאף יוסף חש כך. כאב לו שאחיו פקפקו באמיתות יחסו כלפיהם "ויבך יוסף בדברם אליו" (בראשית נ',18). לאחר שנים בהן התנהג עימם בטוב, הם עדיין לא מכירים את אופיו ולא בוטחים בו ?! אך השמירה על אחדות המשפחה היתה מאוד חשובה לו והוא לא גער בהם אלא הרגיעם "וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ',21). ייתכן שיוסף סיגל לעצמו במשך השנים את מידת הבנת הזולת והוא נקט ב"הווי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות פרק א', משנה ו'), השתדל להבין את מצוקתם של אחיו ולסייע להם ככל יכולתו.

גם במישור הפרטי (האישי) וגם במישור הכללי (הלאומי), כדאי לנו, ללמוד מסיפור זה ש:

*יכולות להיות פרשנויות שונות לעניין מסוים וצריך להשקיע מאמץ ולחשוב על אפשרויות שונות, כיצד ניתן להסביר שהאדם פעל ממניעים חיוביים.  

*יש חשיבות רבה לשיח בין אנשים, לבירור כוונתם והתנהגותם.

* אסור להסיק מסקנות על סמך פרשנות עצמית, אלא חובה לברר מה היתה כוונת האדם.

* לא כדאי, לא רצוי ולא ראוי להיות פרשן לענייני הזולת.

*כדאי לבקש מהאדם להסביר מדוע אמר או עשה דבר מה - הוא יהיה הפרשן הטוב ביותר של עצמו!

 שבת שלום! "חזק חזק ונתחזק" לסיום חומש "בראשית".    

 עדנה ויג   (c)        

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ מלכה אסתר בת דבורה / שלי בת שרה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל   

לע"נ חגי ז"ל בן יונתן וחנה (בן ארי) יבדל"א / לע"נ חנה (קמחי) בת יעקב ז"ל  /

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

   הכל עניין של פרשנות. אתה רואה דבר מה שאדם עושה ומיד אתה נעשה פרשן. מחליט בעצמך מדוע עשה מה שעשה, אף על פי שבהיגיון אתה מבין שסיבתו בוודאי עמו וייתכן מאוד שכל קשר בין ההסבר שעלה במחשבתך, לבין הסיבה שהניעה את האדם – הוא מקרי בהחלט. וכן גם כאשר אתה שומע דבר מה שאדם אומר לך, או למישהו אחר, והופך לפרשן ומפרש את דבריו לפי הבנתך ולפי נסיון חייך, בעוד שייתכן שכוונת הדובר שונה לגמרי.

   גם אחי יוסף עשו פרשנות להתנהגותו, לפי חשיבתם ושיפוטם את הדברים. בעקבות הפרשנות הם חשבו שבכל השנים בהן אביהם היה בחיים, יוסף נהג בהם באדיבות כדי לשמח את האב, אך עתה כאשר אביהם נפטר ואיננו עוד אִתם, יוסף עשוי לרצות לנקום בהם על התנהגותם כלפיו בעבר. הם חששו ושלחו אליו שליחים כדי לומר לו: "אביך צוה לפני מותו לאמר: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " (בראשית נ',16-17) ואחר כך הם בעצמם פנו ליוסף ואמרו לו (בראשית נ',18): "הננו לך לעבדים".

   יש הטוענים שהאחים בדו דברים אלו מלבם, למרות שהאב כלל לא אמר זאת, אך יש פירושים יפים שמסבירים שהאחים אמרו דבר אמיתי ונכון. רבי מאיר שפירא (= מהר"ם שפירא, ראש ישיבת לובלין) פירש: "האחים ידעו שמי שעושה רע לזולתו - חייב לפייסו (הם ידעו שעשו רע לאחיהם יוסף בבואו לראותם בשכם), אך היה להם ספק אם הם חייבים לבקש מחילה כשיצא טוב מהדבר (הם התכוונו לפגוע ביוסף, אך ה' גלגל את הדברים, כך שיוסף היה משנה למלך מצרים ודאג לכלכלתם בשנות הרעב). כשראו שיעקב ביקש מחילה מיוסף על כך שקבר את רחל על אם הדרך, "ואני בבֹאי מפדן ארם מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבֹא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מ"ח,7) אף על פי שגם מכך יצאה טובה (*הגולים שהגלה נבוזראדן יכלו לעבור על פני קברה של רחל בצאתם לגלות  ו: *בכל עת רחל בוכה ומבקשת שהיהודים ישובו לארץ מכל הארצות האחרות) למדו האחים מכך שחלה עליהם החובה לבקש סליחה מיוסף. הם אמרו: "אביך צוה לפני מותו", בהתנהגותו לפני מותו לימדנו אבינו שמוטלת עלינו החובה של: "כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך" – שאנו חייבים לפייסך על החטאים שחטאנו לך, אף על פי שהיה סופם לטובה".

שאלה למחשבה: מדוע האחים אמרו זאת ליוסף, והרי הוא התנהג יפה אִתם במשך השנים שבהן היו במצרים?

הצעות תשובה: אחי יוסף עשו פרשנות שגויה לשני דברים ששמו אליהם לב בהתנהגותו של יוסף ופרשנותם גרמה להם לחשוש פן יכעס עליהם וינטור טינה על התנהגותם כלפיו בעבר.

 *האחים ראו שבדרך, בחזרה מארץ כנען למצרים, לאחר קבורת יעקב אביהם, יוסף ניגש לבור שאליו זרקוהו והם פירשו שיש לו הצפת זכרונות מהעבר, והוא עלול לכעוס עליהם על התנהגותם כלפיו אז.

*רש"י פירש שלאחר מות אביהם, האחים ראו שחל שינוי ביחסו של יוסף אליהם. הוא לא קירבם אליו כפי שנהג, כאשר האב היה בחיים, והם פירשו זאת כרצון להתרחק מהם ולא להיפגש עימם לעתים תכופות.

   "דברים שרואים משם, לא רואים מכאן". האחים "חיו בסרט" משלהם, הם פירשו את התנהגותו של יוסף מנקודת מבטם, ובהשפעת תחושת אשמה כבדה, על יחסם כלפיו בעבר והיו בטוחים שפרשנותם היא הנכונה. נקודת מבטו של יוסף היא  שונה לגמרי, והוא עשה כל דבר מסיבה אחרת מזו שהם חשבו עליה.

*  לפי מדרש תנחומא, יוסף עצר במקום של הבור שאליו זרקוהו האחים מכיוון שרצה לברך שם על הנס שנעשה לו במקום "שעשה לי נס במקום הזה", בכך שניצל מהבור.

*יוסף לא הזמין את אחיו לסעודה מכיוון שלא ידע כיצד הוא יכול להמשיך ולשבת בראש המסובים, כפי שהיה כשהאב היה בחיים, כי יעקב רצה לכבד את בנו המשנה למלך, ואילו עתה רצונו של יוסף לתת כבוד לאחיו הבכור ראובן ולאחיו יהודה, שהאב, בברכתו, הועיד לו את המלוכה על עם ישראל.

שאלה למחשבה: האם קרה לך פעם שאדם אמר או עשה דבר מה, לא היית בטוח בסיבתו ודבר זה העסיקך, עניינך והיה חשוב לך לדעתו ? מה עשית ? מה נכון לעשות ?

האם קרה לך פעם שאתה אמרת או עשית דבר מה ומישהו פירש את התנהגותך באופן שונה לגמרי ממה שאתה חשבת ? מה היתה תחושתך בקשר לכך ? מה עשית בנידון ?

הצעת תשובה: * תקשורת בין אנשים היא פיתרון לדברים רבים ועשויה למנוע סיבוכים. ניתן לשאול: למה התכווַנת באומרך כך וכך ? מדוע עשית כך וכך ? אפשר לומר מה היתה פרשנותי, מה אני סברתי ומה היתה הבנתי, כדי להיות בטוח שאין שמץ מכך אצל האדם האחר.

מאוד פוגע כאשר אדם מהמשפחה, או אדם קרוב אחר מפרש התנהגות שנעשתה מבחינת האדם בתום לב, מסיבות טובות ואף מתחשבות, בפרשנות שגויה. האדם חש לא מובן כהלכה ואף כחשוד בדברים מסוימים. האדם חש שהאחר שפט אותו במהירות, דרך הראייה האישית שלו, (שהוא סבור שהיא האפשרות הנכונה היחידה האפשרית), בלי לדעת ולברר את כל העובדות, בלי להשתדל להבין שיכולות להיות דרכי הסתכלות נוספות שגם הן יכולות להיות נכונות, בלי לנסות ולהעמיד את עצמו במקום האדם ולהבין מדוע עשה או אמר דבר מה. 

נראה שאף יוסף חש כך. כאב לו שאחיו פקפקו באמיתות יחסו כלפיהם "ויבך יוסף בדברם אליו" (בראשית נ',18). לאחר שנים בהן התנהג עימם בטוב, הם עדיין לא מכירים את אופיו ולא בוטחים בו ?! אך השמירה על אחדות המשפחה היתה מאוד חשובה לו והוא לא גער בהם אלא הרגיעם "וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ',21). ייתכן שיוסף סיגל לעצמו במשך השנים את מידת הבנת הזולת והוא נקט ב"הווי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות פרק א', משנה ו'), השתדל להבין את מצוקתם של אחיו ולסייע להם ככל יכולתו.

גם במישור הפרטי (האישי) וגם במישור הכללי (הלאומי), כדאי לנו, ללמוד מסיפור זה ש:

*יכולות להיות פרשנויות שונות לעניין מסוים וצריך להשקיע מאמץ ולחשוב על אפשרויות שונות, כיצד ניתן להסביר שהאדם פעל ממניעים חיוביים.  

*יש חשיבות רבה לשיח בין אנשים, לבירור כוונתם והתנהגותם.

* אסור להסיק מסקנות על סמך פרשנות עצמית, אלא חובה לברר מה היתה כוונת האדם.

* לא כדאי, לא רצוי ולא ראוי להיות פרשן לענייני הזולת.

*כדאי לבקש מהאדם להסביר מדוע אמר או עשה דבר מה - הוא יהיה הפרשן הטוב ביותר של עצמו!

 שבת שלום! "חזק חזק ונתחזק" לסיום חומש "בראשית".    

 עדנה ויג   (c)        

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/ מלכה אסתר בת דבורה / שלי בת שרה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל   

לע"נ חגי ז"ל בן יונתן וחנה (בן ארי) יבדל"א / לע"נ חנה (קמחי) בת יעקב ז"ל  /

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד


עדנה ויג, 12/01/17 13:40
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 

תודה עדנה, ממש יפה!

גם חנה, עת באה לשפוך את מר ליבה בפני הקב"ה, נחשבה בעיני עלי הכהן כאישה שיכורה. פרשנות שגויה.

לדעתי חוץ מהפרשנות יש עוד סיבה שאנשים "דנים לרעה" מישהו - פשוט מאד, כי לא סובלים אותו בנאדם. אם זה היה חבר שלהם שהיה עושה אותו הדבר בדיוק, זה לא היה מפריע להם. אבל מכיוון שזה מישהו שהם לא סובלים, כל מה שההוא יעשה יהיה פסול בעיניהם. 

למדתי זה על בשרי לפני קצת זמן כשיצאתי מהחנייה של הבנין שלי. רכב לא נתן לי לצאת, והמשיך לנסוע למרות שהייתי כבר "חצי בחוץ". צפרתי לו, וחשבתי מחשבות ממש לא ידידותיות... עד שקלטתי שהנהגת הינה חבירה טובה שלי. באותו רגע חייכתי, ניפנפתי לה ל"שלום", ברור שחיכיתי בסבלנות עד שהיא עברה, ורק אז המשכתי לצאת מהחנייה.

שבת שלום,

רחלי

! דווח למנהל האתר