כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > האם העבר – עבר ?!
 
יוסף רוצה להיות בשלום עם אחיו ומנסה ליצור אוירה טובה ביניהם, הוא סלח על מה שהם עשו לו בעבר וגם הוא מתחרט על דברים שעשה להם. מבחינתו : העבר – עבר! לא צריך להתעסק עוד במה שהיה, אלא להיות עם הפנים קדימה, לבניית עתיד משותף וטוב.
עדנה ויג | פורסם: 05/01/17 13:00

יוסף רוצה להיות בשלום עם אחיו ומנסה ליצור אוירה טובה ביניהם, הוא סלח על מה שהם עשו לו בעבר וגם הוא מתחרט על דברים שעשה להם. מבחינתו : העבר – עבר! לא צריך להתעסק עוד במה שהיה, אלא להיות עם הפנים קדימה, לבניית עתיד משותף וטוב.

ההרגשה שלי בפרשה היא שהאחים עדיין חיים את שקרה בעבר עם יוסף, ומאוד חוששים פן הוא כועס עליהם ונוטר להם טינה על יחסם אליו. כאשר הוא אומר להם "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (בראשית מ"ה,4) הם מאוד נבהלים, ובפרשנות שלהם את הדברים הללו, הם חשים את התוכחה שבכך: כיצד נהגתם בי, למרות שאני אחיכם ?! כיצד לא חשבתם על ההשלכות של מעשיכם, ולא דאגתם כיצד יגיב האב, יעקב, ומה עשוי לקרות לו ?!

 יוסף אומר לאחיו : "אל תרגזו בדרך" (בראשית  מ"ה,24) אל תטיחו האשמות זה בזה, על מה שאֵרע. ממילא את העבר אי אפשר למחוק ואי אפשר לשנות את שהיה, אך אפשר להחליט להניח לעבר וליצור הווה ועתיד טובים.

שאלה למחשבה: האם דברים שקרו לך בעבר מעסיקים אותך ? האם את/ה חוזר/ת שוב ושוב במחשבתך על דברים שקרו לך בעברוכן על דברים שנאמרו לך ? כיצד ניתן להשאיר את העבר בעבר ולהשתחרר מהמחשבות אודותיו ?

הצעות תשובה:

*הבנה והשלמה עם כך שמה שאֵרע בעבר, כבר התרחש, ואי אפשר לשוב לאותה נקודת זמן בעבר ולשנות זאת. יוסף הבין שזריקתו לבור התבצעה לפני שנים רבות וכן גם מכירתו.

* הבנה שאנשים השתנו, כפי שגם את/ה השתנית. יוסף יודע שהוא התבגר והשתנה במשך השנים וכן גם אחיו במשך השנים התחרטו על יחסם כלפיו. הוא יכול היה להסיק זאת מדבריהם, כאשר אמר להם שעליהם לשוב למצרים עם בנימין, הם אמרו "איש אל אחיו: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית  מ"ב,21) וגם יהודה הוכיח בנאומו את דאגתו לבנימין, בנה של רחל, וביקש להישאר כעבד במקומו. יוסף הבין מכך, שיחס האחים לבני רחל – הִשתנה.

* בירור ו"נטרול" מטענים כבדים מהעבר. על האדם לבדוק: מדוע הדברים עדיין כואבים לו, האם הם עדיין רלוונטיים, כיצד הם משפיעים עליו בחיי היומיום שלו, האם הם מפריעים לו במערכות יחסים קרובות או בהתקדמותו המקצועית, ומדוע כך הדבר.

* שימוש לטובה במה שאֵרע בעבר. ללמוד ממה שקרה, ולא לחזור על טעויות שנעשו בעבר.

* ביצוע תיקון לדברים מהעבר : *שינוי דפוסי התנהגות  *דיבור ובירור עם מי שאפשר, על מנת להקל על האדם ולפרוק את המשקעים. יוסף העלה את הדברים בפני האחים ובכך עזר לעצמו, וגם להם, להתמודד עם מה שאֵרע ולהשתדל להניח לעבר.

*התמקדות בהווה הבנה שאני חי בהווה, וכדאי לנצל כל רגע ולחיות אותו. להיות נוכח במציאות העכשווית. עשייה  של דברים, יצירת שינוי ממשי, מעשי ואקטיבי - מבלי לחזור ולנבור בעבר. אף על פי שבעבר האחים אמרו: "ועתה לכו ונהרגהו" (בראשית ל"ז,20), יוסף סלח להם וגם נתן בהם אֵמון וסמך עליהם שלא יהרגוהו, כשהוא נמצא אִתם לבד בחדרו בלי המִצרים.

*פתיחת "דף" חדש ונקי בחיים. שימת קו חוצץ בין מה שאֵרע בעבר לבין מה שמתרחש עתה.

* הבנה שהחיים יכולים להיות יותר מאושרים אם אשחרר את הדברים שהיו בעבר ולא אשוב ואחווה במחשבותי את שאֵרע, ואחוש שוב את הרגשות שחשתי אז. ההיאחזות בעבר והקושי להרפות מהדברים אינם לטובתי, ולכן עדיף לי לשחרר זאת.

* אמירת משפטים מחזקים לעצמי: רינת ידלין מציעה לומר משפטים שונים, כגון: זה בסדר עבורי לשחרר את העבר / אני מעריך את העבר ככלי לימוד / אני משחרר את ההשפעה של העבר עלי / אני משאיר את העבר בעבר / אני משחרר זכרונות מכאיבים / אני מתחיל דף נקי / אני מבין שאנשים יכולים להשתנות / אני מרגיש נפלא כשאני סולח לאנשים / אני מרגיש נפלא כשאני סולח לעצמי / אני חי בהווה ומסתכל קדימה / אני מתכנן את עתידי מרגע ההווה / אני מצפה לעתיד עם זכרונות מדהימים ועוד.

  * בכל זמן צריכה להיות סיסמתו של האדם: א"ב . משמעות האותיות הללו היא: אמונה וביטחון. בקשר לעבר: א"ב שבמה שקרה בעבר לאדם, היה דבר טוב (וגם אם אינך יכול/ה לראות את הטוב בדבר הקשה שאֵרע, לפחות צריך להשתדל וללמוד ממנו תובנות שונות). יוסף אמר לאחיו: "ועתה אל תֵעצבו ואל יִחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית מ"ה,5 ). האחים זממו לפגוע ביוסף, אך ה' גלגל את הדברים לטובה. בקשר להווה: א"ב שניתן לשקם את החיים, גם אם העבר היה לא קל ולא פשוט. יוסף בנה עם אחיו ואביו הווה חדש, שבו הם לא דנים על מה שהיה בעבר, אלא על מה שהווה וגם על מה שיהיה בעתיד. הם בחרו להמשיך ביחד בחיים כמשפחה מלוכדת. ובקשר לעתיד: א"ב שהעתיד יהיה טוב, עם דברים שמחים ונעימים שיקרו בו. יוסף שולח את אחיו להביא את אביו (שהוא גם אביהם) למצרים, וצפויה להם פגישה מרגשת וחיים טובים, כשכל המשפחה מאוחדת שוב.

    יעקב וכן גם הבנים חיו במצרים ולא מוזכר דיון ביניהם על מה שהיה בעבר. אולי כולם הבינו שחבל להעלות דברים מכאיבים שאֵרעו מזמן, וכי מה תועלת תצמח מכך ?!  אולי בדומה לכך, אסור להזכיר את העבר לאדם שחזר בתשובה, כי הוא הִשתנה ובוודאי מתחרט על דברים שעשה ואף מתבייש בהם. רבי משה בן מימון (=הרמב"ם) כתב (הלכות תשובה פרק ח'):  "וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה 'זְכֹ ר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים', אוֹ לְהַזְכִּירָן לְפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ לְהַזְכִּיר דְּבָרִים וְעִנְיָנִים הַדּוֹמִין לָהֶם כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ מֶה עָשָׂה".

   יש דברים שקרו בעבר ועל האדם לדעת זאת בקשר אליו כאדם פרטי, וגם כל אחד מהעם צריך לדעת מה היה העבר של עמנו, ללמוד את ההסטוריה ולהסיק מכך מסקנות כיצד כדאי לנהוג.

ביום ראשון הקרוב יחול צום עשרה בטבת שהוא גם יום הקדיש הכללי, לזכר קורבנות השואה, שבקשר אליה כתב אברהם שלונסקי בשירו "הנדר":  "לזכור את הכל, לזכור ודבר לא לשכוח". לעומתו, אורית אגמי – בראון, בתו של פרופסור אברהם צבי בר-און ז"ל, מביעה דעה שונה בכתבתה ב"מעריב" (בתאריך 03/05/2016) על אביה שהיה פרטיזן לוחם, ואיבד את רוב משפחתו בשואה. "אבא שלי דיבר על הזכות של הניצולים לשכוח. הוא היה ניצול שואה ואדם מתפקד. היו לו סיוטים בלילות, אבל זה לא עצר אותו מהקמת משפחה ובניית קריירה מפוארת ויצירתית. אבי, זכרו לברכה, קידש את החיים ולא את המוות...הוא לא התכוון ממש "לשכוח" כי הם, הניצולים, לא יכולים לשכוח – כוונתו, כניצול שואה ופליט מגרמניה הנאצית, שהיה לוחם פעיל בנאצים מתוך היערות – הייתה, לא לעסוק בזה מבוקר עד לילה, אלא לחיות, כמה שניתן, חיים נורמאליים. לשים את העבר האיום הזה כמה שאפשר מאחור. זה בריא. זה נכון."       

שבת שלום! ויהי רצון שיתקיים הכתוב: "כה אמר ה' צבאות :צום הרביעי (=י"ז בתמוז) וצום החמישי (=ט' באב) וצום השביעי (=ג' בתשרי) וצום העשירי (=י' בטבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמֹעדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח',19)           עדנה ויג   (c)         

לרפואתרחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/  שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל /  לע"נ חגי ז"ל בן יונתן וחנה (בן ארי) יבדל"א / אברהם בן צבי (פוגל) ז"ל / שושנה בת שלמה ושרה (לוי) ז"ל / ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

יוסף רוצה להיות בשלום עם אחיו ומנסה ליצור אוירה טובה ביניהם, הוא סלח על מה שהם עשו לו בעבר וגם הוא מתחרט על דברים שעשה להם. מבחינתו : העבר – עבר! לא צריך להתעסק עוד במה שהיה, אלא להיות עם הפנים קדימה, לבניית עתיד משותף וטוב.

ההרגשה שלי בפרשה היא שהאחים עדיין חיים את שקרה בעבר עם יוסף, ומאוד חוששים פן הוא כועס עליהם ונוטר להם טינה על יחסם אליו. כאשר הוא אומר להם "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" (בראשית מ"ה,4) הם מאוד נבהלים, ובפרשנות שלהם את הדברים הללו, הם חשים את התוכחה שבכך: כיצד נהגתם בי, למרות שאני אחיכם ?! כיצד לא חשבתם על ההשלכות של מעשיכם, ולא דאגתם כיצד יגיב האב, יעקב, ומה עשוי לקרות לו ?!

 יוסף אומר לאחיו : "אל תרגזו בדרך" (בראשית  מ"ה,24) אל תטיחו האשמות זה בזה, על מה שאֵרע. ממילא את העבר אי אפשר למחוק ואי אפשר לשנות את שהיה, אך אפשר להחליט להניח לעבר וליצור הווה ועתיד טובים.

שאלה למחשבה: האם דברים שקרו לך בעבר מעסיקים אותך ? האם את/ה חוזר/ת שוב ושוב במחשבתך על דברים שקרו לך בעברוכן על דברים שנאמרו לך ? כיצד ניתן להשאיר את העבר בעבר ולהשתחרר מהמחשבות אודותיו ?

הצעות תשובה:

*הבנה והשלמה עם כך שמה שאֵרע בעבר, כבר התרחש, ואי אפשר לשוב לאותה נקודת זמן בעבר ולשנות זאת. יוסף הבין שזריקתו לבור התבצעה לפני שנים רבות וכן גם מכירתו.

* הבנה שאנשים השתנו, כפי שגם את/ה השתנית. יוסף יודע שהוא התבגר והשתנה במשך השנים וכן גם אחיו במשך השנים התחרטו על יחסם כלפיו. הוא יכול היה להסיק זאת מדבריהם, כאשר אמר להם שעליהם לשוב למצרים עם בנימין, הם אמרו "איש אל אחיו: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית  מ"ב,21) וגם יהודה הוכיח בנאומו את דאגתו לבנימין, בנה של רחל, וביקש להישאר כעבד במקומו. יוסף הבין מכך, שיחס האחים לבני רחל – הִשתנה.

* בירור ו"נטרול" מטענים כבדים מהעבר. על האדם לבדוק: מדוע הדברים עדיין כואבים לו, האם הם עדיין רלוונטיים, כיצד הם משפיעים עליו בחיי היומיום שלו, האם הם מפריעים לו במערכות יחסים קרובות או בהתקדמותו המקצועית, ומדוע כך הדבר.

* שימוש לטובה במה שאֵרע בעבר. ללמוד ממה שקרה, ולא לחזור על טעויות שנעשו בעבר.

* ביצוע תיקון לדברים מהעבר : *שינוי דפוסי התנהגות  *דיבור ובירור עם מי שאפשר, על מנת להקל על האדם ולפרוק את המשקעים. יוסף העלה את הדברים בפני האחים ובכך עזר לעצמו, וגם להם, להתמודד עם מה שאֵרע ולהשתדל להניח לעבר.

*התמקדות בהווה הבנה שאני חי בהווה, וכדאי לנצל כל רגע ולחיות אותו. להיות נוכח במציאות העכשווית. עשייה  של דברים, יצירת שינוי ממשי, מעשי ואקטיבי - מבלי לחזור ולנבור בעבר. אף על פי שבעבר האחים אמרו: "ועתה לכו ונהרגהו" (בראשית ל"ז,20), יוסף סלח להם וגם נתן בהם אֵמון וסמך עליהם שלא יהרגוהו, כשהוא נמצא אִתם לבד בחדרו בלי המִצרים.

*פתיחת "דף" חדש ונקי בחיים. שימת קו חוצץ בין מה שאֵרע בעבר לבין מה שמתרחש עתה.

* הבנה שהחיים יכולים להיות יותר מאושרים אם אשחרר את הדברים שהיו בעבר ולא אשוב ואחווה במחשבותי את שאֵרע, ואחוש שוב את הרגשות שחשתי אז. ההיאחזות בעבר והקושי להרפות מהדברים אינם לטובתי, ולכן עדיף לי לשחרר זאת.

* אמירת משפטים מחזקים לעצמי: רינת ידלין מציעה לומר משפטים שונים, כגון: זה בסדר עבורי לשחרר את העבר / אני מעריך את העבר ככלי לימוד / אני משחרר את ההשפעה של העבר עלי / אני משאיר את העבר בעבר / אני משחרר זכרונות מכאיבים / אני מתחיל דף נקי / אני מבין שאנשים יכולים להשתנות / אני מרגיש נפלא כשאני סולח לאנשים / אני מרגיש נפלא כשאני סולח לעצמי / אני חי בהווה ומסתכל קדימה / אני מתכנן את עתידי מרגע ההווה / אני מצפה לעתיד עם זכרונות מדהימים ועוד.

  * בכל זמן צריכה להיות סיסמתו של האדם: א"ב . משמעות האותיות הללו היא: אמונה וביטחון. בקשר לעבר: א"ב שבמה שקרה בעבר לאדם, היה דבר טוב (וגם אם אינך יכול/ה לראות את הטוב בדבר הקשה שאֵרע, לפחות צריך להשתדל וללמוד ממנו תובנות שונות). יוסף אמר לאחיו: "ועתה אל תֵעצבו ואל יִחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" (בראשית מ"ה,5 ). האחים זממו לפגוע ביוסף, אך ה' גלגל את הדברים לטובה. בקשר להווה: א"ב שניתן לשקם את החיים, גם אם העבר היה לא קל ולא פשוט. יוסף בנה עם אחיו ואביו הווה חדש, שבו הם לא דנים על מה שהיה בעבר, אלא על מה שהווה וגם על מה שיהיה בעתיד. הם בחרו להמשיך ביחד בחיים כמשפחה מלוכדת. ובקשר לעתיד: א"ב שהעתיד יהיה טוב, עם דברים שמחים ונעימים שיקרו בו. יוסף שולח את אחיו להביא את אביו (שהוא גם אביהם) למצרים, וצפויה להם פגישה מרגשת וחיים טובים, כשכל המשפחה מאוחדת שוב.

    יעקב וכן גם הבנים חיו במצרים ולא מוזכר דיון ביניהם על מה שהיה בעבר. אולי כולם הבינו שחבל להעלות דברים מכאיבים שאֵרעו מזמן, וכי מה תועלת תצמח מכך ?!  אולי בדומה לכך, אסור להזכיר את העבר לאדם שחזר בתשובה, כי הוא הִשתנה ובוודאי מתחרט על דברים שעשה ואף מתבייש בהם. רבי משה בן מימון (=הרמב"ם) כתב (הלכות תשובה פרק ח'):  "וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא לוֹמַר לְבַעַל תְּשׁוּבָה 'זְכֹ ר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים', אוֹ לְהַזְכִּירָן לְפָנָיו כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ לְהַזְכִּיר דְּבָרִים וְעִנְיָנִים הַדּוֹמִין לָהֶם כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ מֶה עָשָׂה".

   יש דברים שקרו בעבר ועל האדם לדעת זאת בקשר אליו כאדם פרטי, וגם כל אחד מהעם צריך לדעת מה היה העבר של עמנו, ללמוד את ההסטוריה ולהסיק מכך מסקנות כיצד כדאי לנהוג.

ביום ראשון הקרוב יחול צום עשרה בטבת שהוא גם יום הקדיש הכללי, לזכר קורבנות השואה, שבקשר אליה כתב אברהם שלונסקי בשירו "הנדר":  "לזכור את הכל, לזכור ודבר לא לשכוח". לעומתו, אורית אגמי – בראון, בתו של פרופסור אברהם צבי בר-און ז"ל, מביעה דעה שונה בכתבתה ב"מעריב" (בתאריך 03/05/2016) על אביה שהיה פרטיזן לוחם, ואיבד את רוב משפחתו בשואה. "אבא שלי דיבר על הזכות של הניצולים לשכוח. הוא היה ניצול שואה ואדם מתפקד. היו לו סיוטים בלילות, אבל זה לא עצר אותו מהקמת משפחה ובניית קריירה מפוארת ויצירתית. אבי, זכרו לברכה, קידש את החיים ולא את המוות...הוא לא התכוון ממש "לשכוח" כי הם, הניצולים, לא יכולים לשכוח – כוונתו, כניצול שואה ופליט מגרמניה הנאצית, שהיה לוחם פעיל בנאצים מתוך היערות – הייתה, לא לעסוק בזה מבוקר עד לילה, אלא לחיות, כמה שניתן, חיים נורמאליים. לשים את העבר האיום הזה כמה שאפשר מאחור. זה בריא. זה נכון."       

שבת שלום! ויהי רצון שיתקיים הכתוב: "כה אמר ה' צבאות :צום הרביעי (=י"ז בתמוז) וצום החמישי (=ט' באב) וצום השביעי (=ג' בתשרי) וצום העשירי (=י' בטבת) יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמֹעדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח',19)           עדנה ויג   (c)         

לרפואתרחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה/  שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל /  לע"נ חגי ז"ל בן יונתן וחנה (בן ארי) יבדל"א / אברהם בן צבי (פוגל) ז"ל / שושנה בת שלמה ושרה (לוי) ז"ל / ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.


עדנה ויג, 05/01/17 13:00
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות