כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > על מה ולמה אתה מתערב?! - פרשת "ויצא"
 
ליעקב נראית התנהגות הרועים שלא עוסקים ברעיית המקנה כדבר שהוא עוול והתנהגות לא ניאותה של התרשלות בעבודה. אולי נראה לו כאילו הרועים הלכו לעבודה,אך לא באמת הלכו לעבוד בה.
עדנה ויג | פורסם: 08/12/16 11:40

בא אדם למקום שהוא חדש בשבילו, כיצד עליו לנהוג? בוודאי שצריך להכיר את המקום ואת אנשיו, זהו תהליך ממושך להכיר את טיב המקום וטיב יושביו, והנה אך מגיע יעקב לחרן, פוגש ליד הבאר רועי צאן עם עדריהם, פותח עימם בשיחה ואף מוכיחם.

 יעקב פנה אליהם במילה שמביעה רצון לקשר וקירבה: "אחי" (בראשית כ"ט,4) אך על כל שאלה ששאל – השיבו הם בקצרה והראו בכך שאינם מעוניינים לפתח עימו שיחה.

שאלה למחשבה: האם יעקב נהג כשורה באומרו להם בלשון ציווי (בראשית כ"ט,7): "השקו הצאן ולכו רעו" ? הרי הם יכלו לומר לו: "מה אתה מתערב? זה לא עניינך"! "מי אתה שתאמר לנו מה לעשות?!" ועוד תגובות מעין אלו.

הצעות לתשובה:

*יעקב חשש שהם שוגים בגלל דבר שאירע לו ולכן חש שמחובתו לומר להם זאת.

 הרב אריה לייב צינץ (הנודע בכינוי מהרא"ל), כתב בספרו "מלא העומר": כיוון שיום אתמול נתקצר בשעתיים בשביל יעקב (כאשר יצא יעקב לדרכו לחרן, הגיע למקום שאחר כך קרא לו "בית אל" "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא (=שקעה) הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כ"ח,11) – "ששקעה לו חמה שלא בעונתה" – סבור היה יעקב, כי לדעתם חל שינוי בסדרי בראשית והימים כבר יהיו קצרים תדיר, וממילא הגיעה העת לאסוף את המקנה – לפיכך אמר להם: "הן עוד היום גדול" – אתמול היה זה רק באורח אקראי, מאורע חד פעמי, ואילו היום - עוד היום גדול".

* ליעקב יש מוסר עבודה גבוה והוא לא יכול היה להחשות אל מול מה שנראה לו כביטול זמן העבודה.

רש"י: "לפי שראה (יעקב) אותם רובצים, כסבור, שרוצים לאסוף המקנה הביתה, ולא ירעו עוד. אמר להם: " הן עוד היום גדול", כלומר אם שכירים אתם (= עובדים שכירים עבור אדם כלשהו שהמקנה שייך לו) לא שילמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם (אם אתם עובדים עצמאים, המקנה הוא שלכם) אף על פי כן "לא עת האסף המקנה".

ליעקב נראית התנהגות הרועים שלא עוסקים ברעיית המקנה כדבר שהוא עוול והתנהגות לא ניאותה  של התרשלות בעבודה. אולי נראה לו כאילו הרועים הלכו לעבודה,אך לא באמת הלכו לעבוד בה.

רבי עובדיה סְפורנו פירש: "הצדיק ימאס את העוול גם כן אל הנֹכרים (האדם הצדיק לא סובל דבר שנראה לו כלֹא הוגן, גם כשאנשים אחרים עושים זאת), כאמרו (משלי כ"ט,27): "תועבת צדיקים איש עוול".

יעקב לא יכול לראות התנהגות שכזו ולומר לעצמו "מה אכפת לי?!" כן אכפת לו מכך שעובד מתנהג לא כראוי כלפי מעבידו שסומך עליו ומשלם לו שכר על זמן עבודתו (אם הוא עובד שכיר) או שעובדמתנהג לא כראוי כלפי עצמו, (אם הוא עובד עצמאי) בכך שהוא לא עובד בזמן שהוא צריך עדיין לרעות את המקנה.  

כאשר הרועים ענו ליעקב שהם מחכים לרועים נוספים כדי שביחד יגללו את האבן מעל פי הבאר, יעקב תמה על הרועים שאינם מתאמצים ביחד.

בן דודי, הרב שמעון יוסף מלר, כתב בספרו "שי לתורה" (חלק ב', עמוד קי"א) את דברי הרב שמחה מרדכי זיסקינד (שמחה זיסל) ברוידא (המכונה: הגרש"ז ברוידא) זצ"ל : "זריזותו של יעקב אבינו ודרך חינוכו בבית יצחק ואברהם היא שמנחה אותו בכל דרכיו, כי אין כלל קושי ומעצור לאדם הזקוק למשהו, כי מרוב  זריזות ומרץ נוצר בו כוחות אדירים לעשות הכל, וכל כך פשוט היה אצלו עד שתמה עליהם בזה".

הפרשנים הסבירו בדרכים שונות מדוע נאלצו הרועים להמתין לבוא רועים נוספים. בעבר לא היו מים מהברז באספקה שוטפת, אלא היה צריך להתאמץ מאוד לגלות היכן יש מים, לחפור באר ולשמור על טיב המים, נקיונם ובטיחותם ולכן רצו להבטיח ניצול מירבי של המים שמוציאים מהבאר כדי להשקות את העדרים כי אם "ישקו זה לבדו וזה לבדו (=אם כל רועה יבוא עם עדרו), ישאב כל אחד לנפשו ו(המים) הנשארים בשוקת ילכו לבטלה וישפכו עד שלא יבוא האחר, ואפילו יהיה בשוקת (אם יישארו מים בשוקת) לא ישקה הבא אחריו (כיון שהמים נשאבו לפני זמן)...לפיכך שמו אבן גדולה על פי הבאר שלא יוכלו להסיעה עד שיהיו יחד כל רועי העיר" (רבי דוד קמחי = רד"ק). ברור שהיתה סיבה לסגירת פי הבאר באבן כבדה, שרק רועים רבים יכולים להצליח לגוללה, אך ליעקב נראה היה שהרועים מתבטלים ומבזבזים את הזמן.

    ליעקב יש מוסר עבודה גבוה שבא לידי ביטוי גם בהמשך הפרשה בתארו את מסירותו בעובדו כרועה את צאן לבן כאשר דיבר עם נשותיו – לאה ורחל, בשדה (כדי שאחרים לא יצותתו לדבריו): "בכל כוחי עבדתי" (בראשית ל"א, 6) במדרש תנחומא ("ויצא" י') מוסבר בקשר למלים אלו: "ללמדך שלא היה מתעצל, אלא מתייגע בכל כוחו". וגם כאשר דיבר עם לבן מדגיש יעקב שעבד במסירות ביום וגם בלילה ובתנאי מזג אויר שונים וקשים: "ביום אכלני חורב (= יובש) וקרח (=קור) בלילה, ותדד שנתי מעיני" (בראשית ל"א,40).

   לכל אחד יש עבודה שהוא עובד בה ועוד מטלות רבות שחובה לעשותן, ויש עבודה שבלב שהיא התפילה ועבודה שהאדם היהודי קם אליה בכל יום "מתגבר כארי" בקיום המצוות, אך רבי נפתלי מרופשיץ למד מדברי יעקב שמוטלת על כל אחד מאתנו ועל כולנו ביחד עבודה חשובה שאולי איננו מודעים אליה ואיננו רואים עצמנו כעובדים בכך, אך חשוב שנעבוד בעבודה זו ונתאמץ לשם השגת מטרה זו, כל אחד בעצמו וגם כולנו ביחד.

 ומהי עבודה חשובה זו?  עבודת האחדות בינינו, כדי שתגיע הגאולה וכל היהודים יתאספו ביחד.

רבי נפתלי מרופשיץ לומד זאת מהמילה "הןעוד היום גדול" מכיון שהאותיות ה' ו – נ' הן האותיות היחידות שעומדות בפני עצמן ואינן ניתנות לחיבור עם שאר האותיות.  א' עם ט' הן עשר  וכן: ב' עם ח', ג' עם ז', ד' עם ו' ואילו לאות ה' אין אות אחרת כדי להשלים לעשר. וכך הוא גם באות נ': י' עם צ' הן מאה וכן: כ' עם פ', ל' עם ע' וכו' ורק האות נ' אינה מתחברת עם אות אחרת כדי להשלים למאה. וכך כל זמן שנהיה בבחינת "הן", כל עוד לא נדע להתחבר ולא תהיה אחדות בתוכנו – אז: "לא עת האסף המקנה", עוד לא תתרחש הגאולה לעם ישראל שמדומים לצאן בפסוקים רבים בתנ"ך.

מנשה רבינא כתב בשירו "מי ימלל", שאותו נהוג לשיר בחג החנוכה שחל החודש: "וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל - יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל". וכיצד נוכל להגיע להתגשמות מילותיו אלו?

    כיעקב אבינו שעבד שעות רבות "ויבא יעקב מן השדה בערב" (בראשית ל',16) וכדברי דוד המלך (תהלים ד"ד,23): "יצא אדם לפעלו, ולעבודתו עדי ערב", נהיה גם אנו בעלי מוסר עבודה גבוה ומכיוון שאנו מבינים את חשיבות האחדות וגם את חשיבות הגאולה, נתאמץ ו - קדימה, ל עבודה

שבת שלום!                          עדנה ויג   (c)

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל     

לע"נ יצחק (איציק) בן ציון ורחל חן (בן חמו) ז"ל

לע"נ נחמה (כהן) בת יצחק משה ז"ל

לע"נ נורית (יצחקי) בת ישראל ז"ל וזמירה טננבוים

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.          

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

בא אדם למקום שהוא חדש בשבילו, כיצד עליו לנהוג? בוודאי שצריך להכיר את המקום ואת אנשיו, זהו תהליך ממושך להכיר את טיב המקום וטיב יושביו, והנה אך מגיע יעקב לחרן, פוגש ליד הבאר רועי צאן עם עדריהם, פותח עימם בשיחה ואף מוכיחם.

 יעקב פנה אליהם במילה שמביעה רצון לקשר וקירבה: "אחי" (בראשית כ"ט,4) אך על כל שאלה ששאל – השיבו הם בקצרה והראו בכך שאינם מעוניינים לפתח עימו שיחה.

שאלה למחשבה: האם יעקב נהג כשורה באומרו להם בלשון ציווי (בראשית כ"ט,7): "השקו הצאן ולכו רעו" ? הרי הם יכלו לומר לו: "מה אתה מתערב? זה לא עניינך"! "מי אתה שתאמר לנו מה לעשות?!" ועוד תגובות מעין אלו.

הצעות לתשובה:

*יעקב חשש שהם שוגים בגלל דבר שאירע לו ולכן חש שמחובתו לומר להם זאת.

 הרב אריה לייב צינץ (הנודע בכינוי מהרא"ל), כתב בספרו "מלא העומר": כיוון שיום אתמול נתקצר בשעתיים בשביל יעקב (כאשר יצא יעקב לדרכו לחרן, הגיע למקום שאחר כך קרא לו "בית אל" "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא (=שקעה) הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כ"ח,11) – "ששקעה לו חמה שלא בעונתה" – סבור היה יעקב, כי לדעתם חל שינוי בסדרי בראשית והימים כבר יהיו קצרים תדיר, וממילא הגיעה העת לאסוף את המקנה – לפיכך אמר להם: "הן עוד היום גדול" – אתמול היה זה רק באורח אקראי, מאורע חד פעמי, ואילו היום - עוד היום גדול".

* ליעקב יש מוסר עבודה גבוה והוא לא יכול היה להחשות אל מול מה שנראה לו כביטול זמן העבודה.

רש"י: "לפי שראה (יעקב) אותם רובצים, כסבור, שרוצים לאסוף המקנה הביתה, ולא ירעו עוד. אמר להם: " הן עוד היום גדול", כלומר אם שכירים אתם (= עובדים שכירים עבור אדם כלשהו שהמקנה שייך לו) לא שילמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם (אם אתם עובדים עצמאים, המקנה הוא שלכם) אף על פי כן "לא עת האסף המקנה".

ליעקב נראית התנהגות הרועים שלא עוסקים ברעיית המקנה כדבר שהוא עוול והתנהגות לא ניאותה  של התרשלות בעבודה. אולי נראה לו כאילו הרועים הלכו לעבודה,אך לא באמת הלכו לעבוד בה.

רבי עובדיה סְפורנו פירש: "הצדיק ימאס את העוול גם כן אל הנֹכרים (האדם הצדיק לא סובל דבר שנראה לו כלֹא הוגן, גם כשאנשים אחרים עושים זאת), כאמרו (משלי כ"ט,27): "תועבת צדיקים איש עוול".

יעקב לא יכול לראות התנהגות שכזו ולומר לעצמו "מה אכפת לי?!" כן אכפת לו מכך שעובד מתנהג לא כראוי כלפי מעבידו שסומך עליו ומשלם לו שכר על זמן עבודתו (אם הוא עובד שכיר) או שעובדמתנהג לא כראוי כלפי עצמו, (אם הוא עובד עצמאי) בכך שהוא לא עובד בזמן שהוא צריך עדיין לרעות את המקנה.  

כאשר הרועים ענו ליעקב שהם מחכים לרועים נוספים כדי שביחד יגללו את האבן מעל פי הבאר, יעקב תמה על הרועים שאינם מתאמצים ביחד.

בן דודי, הרב שמעון יוסף מלר, כתב בספרו "שי לתורה" (חלק ב', עמוד קי"א) את דברי הרב שמחה מרדכי זיסקינד (שמחה זיסל) ברוידא (המכונה: הגרש"ז ברוידא) זצ"ל : "זריזותו של יעקב אבינו ודרך חינוכו בבית יצחק ואברהם היא שמנחה אותו בכל דרכיו, כי אין כלל קושי ומעצור לאדם הזקוק למשהו, כי מרוב  זריזות ומרץ נוצר בו כוחות אדירים לעשות הכל, וכל כך פשוט היה אצלו עד שתמה עליהם בזה".

הפרשנים הסבירו בדרכים שונות מדוע נאלצו הרועים להמתין לבוא רועים נוספים. בעבר לא היו מים מהברז באספקה שוטפת, אלא היה צריך להתאמץ מאוד לגלות היכן יש מים, לחפור באר ולשמור על טיב המים, נקיונם ובטיחותם ולכן רצו להבטיח ניצול מירבי של המים שמוציאים מהבאר כדי להשקות את העדרים כי אם "ישקו זה לבדו וזה לבדו (=אם כל רועה יבוא עם עדרו), ישאב כל אחד לנפשו ו(המים) הנשארים בשוקת ילכו לבטלה וישפכו עד שלא יבוא האחר, ואפילו יהיה בשוקת (אם יישארו מים בשוקת) לא ישקה הבא אחריו (כיון שהמים נשאבו לפני זמן)...לפיכך שמו אבן גדולה על פי הבאר שלא יוכלו להסיעה עד שיהיו יחד כל רועי העיר" (רבי דוד קמחי = רד"ק). ברור שהיתה סיבה לסגירת פי הבאר באבן כבדה, שרק רועים רבים יכולים להצליח לגוללה, אך ליעקב נראה היה שהרועים מתבטלים ומבזבזים את הזמן.

    ליעקב יש מוסר עבודה גבוה שבא לידי ביטוי גם בהמשך הפרשה בתארו את מסירותו בעובדו כרועה את צאן לבן כאשר דיבר עם נשותיו – לאה ורחל, בשדה (כדי שאחרים לא יצותתו לדבריו): "בכל כוחי עבדתי" (בראשית ל"א, 6) במדרש תנחומא ("ויצא" י') מוסבר בקשר למלים אלו: "ללמדך שלא היה מתעצל, אלא מתייגע בכל כוחו". וגם כאשר דיבר עם לבן מדגיש יעקב שעבד במסירות ביום וגם בלילה ובתנאי מזג אויר שונים וקשים: "ביום אכלני חורב (= יובש) וקרח (=קור) בלילה, ותדד שנתי מעיני" (בראשית ל"א,40).

   לכל אחד יש עבודה שהוא עובד בה ועוד מטלות רבות שחובה לעשותן, ויש עבודה שבלב שהיא התפילה ועבודה שהאדם היהודי קם אליה בכל יום "מתגבר כארי" בקיום המצוות, אך רבי נפתלי מרופשיץ למד מדברי יעקב שמוטלת על כל אחד מאתנו ועל כולנו ביחד עבודה חשובה שאולי איננו מודעים אליה ואיננו רואים עצמנו כעובדים בכך, אך חשוב שנעבוד בעבודה זו ונתאמץ לשם השגת מטרה זו, כל אחד בעצמו וגם כולנו ביחד.

 ומהי עבודה חשובה זו?  עבודת האחדות בינינו, כדי שתגיע הגאולה וכל היהודים יתאספו ביחד.

רבי נפתלי מרופשיץ לומד זאת מהמילה "הןעוד היום גדול" מכיון שהאותיות ה' ו – נ' הן האותיות היחידות שעומדות בפני עצמן ואינן ניתנות לחיבור עם שאר האותיות.  א' עם ט' הן עשר  וכן: ב' עם ח', ג' עם ז', ד' עם ו' ואילו לאות ה' אין אות אחרת כדי להשלים לעשר. וכך הוא גם באות נ': י' עם צ' הן מאה וכן: כ' עם פ', ל' עם ע' וכו' ורק האות נ' אינה מתחברת עם אות אחרת כדי להשלים למאה. וכך כל זמן שנהיה בבחינת "הן", כל עוד לא נדע להתחבר ולא תהיה אחדות בתוכנו – אז: "לא עת האסף המקנה", עוד לא תתרחש הגאולה לעם ישראל שמדומים לצאן בפסוקים רבים בתנ"ך.

מנשה רבינא כתב בשירו "מי ימלל", שאותו נהוג לשיר בחג החנוכה שחל החודש: "וּבְיָמֵינוּ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל - יִתְאַחֵד, יָקוּם וְיִגָּאֵל". וכיצד נוכל להגיע להתגשמות מילותיו אלו?

    כיעקב אבינו שעבד שעות רבות "ויבא יעקב מן השדה בערב" (בראשית ל',16) וכדברי דוד המלך (תהלים ד"ד,23): "יצא אדם לפעלו, ולעבודתו עדי ערב", נהיה גם אנו בעלי מוסר עבודה גבוה ומכיוון שאנו מבינים את חשיבות האחדות וגם את חשיבות הגאולה, נתאמץ ו - קדימה, ל עבודה

שבת שלום!                          עדנה ויג   (c)

לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל     

לע"נ יצחק (איציק) בן ציון ורחל חן (בן חמו) ז"ל

לע"נ נחמה (כהן) בת יצחק משה ז"ל

לע"נ נורית (יצחקי) בת ישראל ז"ל וזמירה טננבוים

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.          


עדנה ויג, 08/12/16 11:40
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 

יישר כח מאוד מענין

! דווח למנהל האתר