כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > גשם או מבול?!- פרשת נח
 
הגשם חשוב מאוד וחיוני לקיום העולם, אך בכמות מרובה מאוד יכול להיות מבול. בכל שנה אנו מתפללים תפילת הגשם ומקווים שתהיה שנה גשומה... הגשם במידה הוא טוב, כשם שכל דבר במידה הנכונה יכול להיות טוב, אך בפרשת "נֹח" הגשם הפך ל"מבול" שהציף והרס.
עדנה ויג | פורסם: 03/11/16 09:57

בפרשת "בראשית" סופר על דברים רבים שנבראו בעולם. אור, מים, צומח, בעלי חיים ואנשים - כל דבר שנברא בעולם יכול להביא טוב וברכה, אך לצד הטוב יש אפשרות להשתמש בכל דבר גם לרוע, חלילה.

המים יכולים לרדת כגשם, שהוא דבר חשוב מאוד וחיוני לקיום העולם, אך בכמות מרובה מאוד יכול להיות מבול. בכל שנה אנו מתפללים תפילת הגשם ומקווים שתהיה שנה גשומה, בה יירד גשם "המשקה, מרוה, מזבל, מעדן וממשיך" (כתובות דף י', עמוד ב'). הגשם במידה הוא טוב, כשם שכל דבר במידה הנכונה יכול להיות טוב, אך בפרשת "נֹח" הגשם הפך ל"מבול" שהציף והרס. רש"י פירש את המילה מבול, "שבלה את הכל, שבלבל את הכל" (בראשית ו',17).

שאלה למחשבה: מלבד גשם של מים, איזה "גשם" את/ה רוצה בחייך ? האם קרה לך "מבול" כלשהו? ייתכן שחשת שיש לך "מבול" של עניינים לטפל בהם, "מבול" של מחשבות, "מבול" של רגשות ועוד. כיצד התמודדת עם ה"מבול" הזה ? שים עצמך לרגע ב"נעליו" של נֹח (נגיד שהיו אז נעליים...) מה היית עושה?

ניתן ללמוד מהפרשה שיטות נכונות להתמודדות עם "מבול" מכל סוג שהוא:

* מניעה – התנהגות ניאותה כדי שלא יהיה בכלל מבול. אתה מכיר את עצמך ואת הסובבים אותך, יודע מה עשוי לגרום ל"מבול" ובהתאם לכך יכול (אולי, לא תמיד זה אפשרי) להשתדל ולהתנהג כך שלא תהייה "הצפה" ו"מבול" שקשה להתמודד אתו.

*ניסיון להציל את מי שאפשר – נֹח השתדל לאורך מאה ועשרים שנות בניית התיבה להסביר לאנשים, שעתיד לבוא מבול והציע להם להצטרף לתיבה, כאשר סירבו -  הציל נֹח את עצמו ואת בני משפחתו, ולפי הדרש ברגע האחרון הצטרף עוג (שהיה לימים מלך הבשן) לתיבה "ישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה, ונשבע לנוח שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נוח? ניקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא" (פרקי דרבי אליעזר כ"ג).

* עשייה ממוקדת. "עשה לך תבת עצי גֹפר"  (בראשית ו',14).  להתמקד בעשיית דבר מסויים, לא לעשות מספר דברים בבת אחת. וכאשר כבר יש לך "תיבה" כלשהי, להמשיך ולעשות דברים, כפי שנֹח ובני משפחתו טִפלו בבעלי החיים שהיו עימם בתיבה.

*כוח המשפחה – להיות עם בן /בת הזוג והילדים ולפעול ביחד, בשיתוף פעולה. בני משפחת נֹח עבדו ב"עבודת צוות". דאגו כל העת לבעלי החיים שבתיבה, שכל אחד מהם אוכל דברים אחרים וסעודותיו הן בשעות שונות, ובכך הם הראו אחדות ביניהם, מסירות ועוד.

* טוב בבית - "בֹא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז',1).  – יש לעתים צורך לאדם להתכנס לתוך עצמו, לא להיות בחברת המון העם, להתבדל מכל האנשים ולהיות רק בחברת מספר בני משפחה. ה"מבול" שקרה, קרא לעצירה של חיי השגרה, להם היו רגילים ולהתבוננות פנימית. במשך כל תקופת המבול שהו בתיבה, (ברור שאי אפשר היה לצאת החוצה), ואולי זה רומז לכל אחד למצוא את הטוב שיש בהימצאות, לעתים, בבית, ללא יציאה ל"בילויים" שונים מחוצה לו.  

*קשר עם ה' "את האלֹקים התהלך נֹח" (בראשית ו',9).  בעת קשה האדם יכול לדבר אל ה', לומר תפילות, מזמורי "תהלים" או כל דבר שמרגיע אותו.

*"צֹהר תעשה לתיבה" רש"י (בראשית ו',16), מביא שני פירושים למילה "צהר", "יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה". ניתן להסביר את כוונת ה"חלון" וכן את הכוונה ב"אבן טובה" בדרכים שונות, כגון:

1.לעתים האדם הוא כמו חלון, אשר אור נכנס דרכו מבחוץ, יש ואדם זקוק לעזרה חיצונית כדי להצליח להתמודד ולמצוא אור וטוב (נֹח ובני משפחתו יכלו להיעזר זה בזה ולתמוך אחד בשני), אך יש אדם שמתפקד כמו אבן טובה והוא יכול להאיר לעצמו, ולעודד ולחזק את עצמו, גם כש"חשוך" בחוץ ויש תקופה קשה.

2.מהחלון אפשר לראות מה נעשה בחוץ, אך לעתים עליך להיות כאבן טובה ולהסתכל ולבחון את עצמך, בלי להסתכל על האנשים שבחוץ. תקן את עצמך, דאג לכך שאתה תתנהג כראוי.

* א"ב = אמונה, ביטחון: האמן ב-ה' וגם בעצמך וביכולותיך. הישאר נאמן לעצמך, למחשבותיך, לאמונתך, ואל תוותר על עצמך כדי להיות עם שאר האנשים, למרות שהם הרבים ואתה יחיד לעומתם. לזכותו של נֹח ייאמר שהוא נשאר איתן בדעתו מה עליו לעשות, גם כאשר כל יתר האנשים לא הסכימו לדבריו. הוא לא שם ליבו לדברי האנשים שצחקו ולעגו, "והיו משחקין עליו ומלעיגין בדבריו" (תנחומא נ"ח) אלא דבק בקיום דברי ה', למרות שזה בוודאי לא היה פשוט עבורו בכלל, לנוכח הלחץ שהופעל עליו מצד אנשים רבים.

* כדי לא להגביר "מבול" של צעקות ואף קללות, חלילה, עדיף לא להגיב על דבר בזיון שאומר לך אדם אחר. במדרש מסופר שנֹח הסביר לאנשים למה הוא בונה תיבה וקרא להם להצטרף, אך הם סירבו ואף רצו להורגו ולשבור את התיבה, סביר להניח שאילו היה משיב להם כלשונם, המצב היה מחריף.

*הסתכלות על הדברים "מבחוץ", כאילו אינך חלק מהעניין שמיתרחש עתה. כדי לדעת מה כדאי , נכון וראוי לעשות, מומלץ להסתכל על המיתרחש ממרחק מסויים. אם יש בחייך עתה "מבול" כלשהו, אל תיסחף לתוכו, אלא השתדל להגיע עם ה"תיבה" למקום גבוה, ולהסתכל על הדברים ממבט על. חשוב: מהי ה"תיבה" שלך? מה אתה עושה כאשר יש לך "הצפה" מסוג כלשהו?

*תפילה על האנשים - נֹח מכונה "צדיק בפרווה" אשר דואג לחמם את עצמו בהתעטפו בפרוה, אך אינו מחמם את כל האנשים (לשם כך צריך להיות "צדיק תנור" כאברהם אבינו), אך ייתכן שנֹח כן התפלל. רש"י לדיבור המתחיל "ויזכור אלֹקים" (בראשית ח,1) פירש שמידת הדין, המבוטאת בשם "אלֹקים", "נהפכה למידת הרחמים על ידי תפילת הצדיקים" והמבול נפסק.

* בדיקה ובירור האם המבול חלף: צריך לברר האם ה"מבול" שארע, הסתיים כבר. נֹח שלח את העורב ואחר כך שלח את היונה, כדי לדעת "הקלו (= פחתו) המים" (בראשית ח,8), גם עליך לפעול בהתאם לסוג ה"מבול" המסויים שיש לך, חלילה ולוודא שחלף.

*המשך החיים, חזל"ש (=חזרה לשגרה) - המבול פסק, המצב המבולבל שב לתיקונו. איני יודעת על מה חשב נֹח (וכן גם אשתו ושלושת בניהם [שם, חם ויפת] ונשותיהם) בזמן השהות בתיבה וגם לא כתובה אף שיחה שהתנהלה ביניהם. ברור שהם היו עסוקים מאוד, "מסביב לשעון" (שאז טרם הומצא...) אך יורשה לי, להניח, שכל אחד מהם חשב על המבול – מדוע בא? כיצד צריך להתנהג נכון? ואולי השתדלו לבנות לעצמם כלים רגשיים והתנהגותיים, כדי לחיות נכון יותר לאחר המבול.

בשבוע הבא – ביום ג' -ז' במרחשוון ("מר" היא טיפת מים של הגשם), צריך להתחיל לומר "ותן טל ומטר לברכה". יהי רצון שלא תהיה התמודדות עם "מבול", משום סוג, ככתוב: "לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" (תהלים ל"ב,6) ותקויים בנו הברכה: "ונתתי גשמיכם בעִתם" (ויקרא כ"ו,4) יהיה גשם טוב, במידה, "גִשמי ברכה יהיו" (יחזקאל ל"ד,26).

שבת שלום ומנוחה. חודש טוב וגשם טוב! עדנה ויג    

יהא המאמר לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל 

לע"נ דודתי - צפורה (חימוביץ') בת שלמה (שטיינברג) ז"ל / לע"נ שרונה (ברוך) בת יעקב אריה ז"ל / לע"נ אורי בן גרשון (פרצ'יק) ז"ל        ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.   

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

בפרשת "בראשית" סופר על דברים רבים שנבראו בעולם. אור, מים, צומח, בעלי חיים ואנשים - כל דבר שנברא בעולם יכול להביא טוב וברכה, אך לצד הטוב יש אפשרות להשתמש בכל דבר גם לרוע, חלילה.

המים יכולים לרדת כגשם, שהוא דבר חשוב מאוד וחיוני לקיום העולם, אך בכמות מרובה מאוד יכול להיות מבול. בכל שנה אנו מתפללים תפילת הגשם ומקווים שתהיה שנה גשומה, בה יירד גשם "המשקה, מרוה, מזבל, מעדן וממשיך" (כתובות דף י', עמוד ב'). הגשם במידה הוא טוב, כשם שכל דבר במידה הנכונה יכול להיות טוב, אך בפרשת "נֹח" הגשם הפך ל"מבול" שהציף והרס. רש"י פירש את המילה מבול, "שבלה את הכל, שבלבל את הכל" (בראשית ו',17).

שאלה למחשבה: מלבד גשם של מים, איזה "גשם" את/ה רוצה בחייך ? האם קרה לך "מבול" כלשהו? ייתכן שחשת שיש לך "מבול" של עניינים לטפל בהם, "מבול" של מחשבות, "מבול" של רגשות ועוד. כיצד התמודדת עם ה"מבול" הזה ? שים עצמך לרגע ב"נעליו" של נֹח (נגיד שהיו אז נעליים...) מה היית עושה?

ניתן ללמוד מהפרשה שיטות נכונות להתמודדות עם "מבול" מכל סוג שהוא:

* מניעה – התנהגות ניאותה כדי שלא יהיה בכלל מבול. אתה מכיר את עצמך ואת הסובבים אותך, יודע מה עשוי לגרום ל"מבול" ובהתאם לכך יכול (אולי, לא תמיד זה אפשרי) להשתדל ולהתנהג כך שלא תהייה "הצפה" ו"מבול" שקשה להתמודד אתו.

*ניסיון להציל את מי שאפשר – נֹח השתדל לאורך מאה ועשרים שנות בניית התיבה להסביר לאנשים, שעתיד לבוא מבול והציע להם להצטרף לתיבה, כאשר סירבו -  הציל נֹח את עצמו ואת בני משפחתו, ולפי הדרש ברגע האחרון הצטרף עוג (שהיה לימים מלך הבשן) לתיבה "ישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה, ונשבע לנוח שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נוח? ניקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום ונשאר גם הוא" (פרקי דרבי אליעזר כ"ג).

* עשייה ממוקדת. "עשה לך תבת עצי גֹפר"  (בראשית ו',14).  להתמקד בעשיית דבר מסויים, לא לעשות מספר דברים בבת אחת. וכאשר כבר יש לך "תיבה" כלשהי, להמשיך ולעשות דברים, כפי שנֹח ובני משפחתו טִפלו בבעלי החיים שהיו עימם בתיבה.

*כוח המשפחה – להיות עם בן /בת הזוג והילדים ולפעול ביחד, בשיתוף פעולה. בני משפחת נֹח עבדו ב"עבודת צוות". דאגו כל העת לבעלי החיים שבתיבה, שכל אחד מהם אוכל דברים אחרים וסעודותיו הן בשעות שונות, ובכך הם הראו אחדות ביניהם, מסירות ועוד.

* טוב בבית - "בֹא אתה וכל ביתך אל התיבה" (בראשית ז',1).  – יש לעתים צורך לאדם להתכנס לתוך עצמו, לא להיות בחברת המון העם, להתבדל מכל האנשים ולהיות רק בחברת מספר בני משפחה. ה"מבול" שקרה, קרא לעצירה של חיי השגרה, להם היו רגילים ולהתבוננות פנימית. במשך כל תקופת המבול שהו בתיבה, (ברור שאי אפשר היה לצאת החוצה), ואולי זה רומז לכל אחד למצוא את הטוב שיש בהימצאות, לעתים, בבית, ללא יציאה ל"בילויים" שונים מחוצה לו.  

*קשר עם ה' "את האלֹקים התהלך נֹח" (בראשית ו',9).  בעת קשה האדם יכול לדבר אל ה', לומר תפילות, מזמורי "תהלים" או כל דבר שמרגיע אותו.

*"צֹהר תעשה לתיבה" רש"י (בראשית ו',16), מביא שני פירושים למילה "צהר", "יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה". ניתן להסביר את כוונת ה"חלון" וכן את הכוונה ב"אבן טובה" בדרכים שונות, כגון:

1.לעתים האדם הוא כמו חלון, אשר אור נכנס דרכו מבחוץ, יש ואדם זקוק לעזרה חיצונית כדי להצליח להתמודד ולמצוא אור וטוב (נֹח ובני משפחתו יכלו להיעזר זה בזה ולתמוך אחד בשני), אך יש אדם שמתפקד כמו אבן טובה והוא יכול להאיר לעצמו, ולעודד ולחזק את עצמו, גם כש"חשוך" בחוץ ויש תקופה קשה.

2.מהחלון אפשר לראות מה נעשה בחוץ, אך לעתים עליך להיות כאבן טובה ולהסתכל ולבחון את עצמך, בלי להסתכל על האנשים שבחוץ. תקן את עצמך, דאג לכך שאתה תתנהג כראוי.

* א"ב = אמונה, ביטחון: האמן ב-ה' וגם בעצמך וביכולותיך. הישאר נאמן לעצמך, למחשבותיך, לאמונתך, ואל תוותר על עצמך כדי להיות עם שאר האנשים, למרות שהם הרבים ואתה יחיד לעומתם. לזכותו של נֹח ייאמר שהוא נשאר איתן בדעתו מה עליו לעשות, גם כאשר כל יתר האנשים לא הסכימו לדבריו. הוא לא שם ליבו לדברי האנשים שצחקו ולעגו, "והיו משחקין עליו ומלעיגין בדבריו" (תנחומא נ"ח) אלא דבק בקיום דברי ה', למרות שזה בוודאי לא היה פשוט עבורו בכלל, לנוכח הלחץ שהופעל עליו מצד אנשים רבים.

* כדי לא להגביר "מבול" של צעקות ואף קללות, חלילה, עדיף לא להגיב על דבר בזיון שאומר לך אדם אחר. במדרש מסופר שנֹח הסביר לאנשים למה הוא בונה תיבה וקרא להם להצטרף, אך הם סירבו ואף רצו להורגו ולשבור את התיבה, סביר להניח שאילו היה משיב להם כלשונם, המצב היה מחריף.

*הסתכלות על הדברים "מבחוץ", כאילו אינך חלק מהעניין שמיתרחש עתה. כדי לדעת מה כדאי , נכון וראוי לעשות, מומלץ להסתכל על המיתרחש ממרחק מסויים. אם יש בחייך עתה "מבול" כלשהו, אל תיסחף לתוכו, אלא השתדל להגיע עם ה"תיבה" למקום גבוה, ולהסתכל על הדברים ממבט על. חשוב: מהי ה"תיבה" שלך? מה אתה עושה כאשר יש לך "הצפה" מסוג כלשהו?

*תפילה על האנשים - נֹח מכונה "צדיק בפרווה" אשר דואג לחמם את עצמו בהתעטפו בפרוה, אך אינו מחמם את כל האנשים (לשם כך צריך להיות "צדיק תנור" כאברהם אבינו), אך ייתכן שנֹח כן התפלל. רש"י לדיבור המתחיל "ויזכור אלֹקים" (בראשית ח,1) פירש שמידת הדין, המבוטאת בשם "אלֹקים", "נהפכה למידת הרחמים על ידי תפילת הצדיקים" והמבול נפסק.

* בדיקה ובירור האם המבול חלף: צריך לברר האם ה"מבול" שארע, הסתיים כבר. נֹח שלח את העורב ואחר כך שלח את היונה, כדי לדעת "הקלו (= פחתו) המים" (בראשית ח,8), גם עליך לפעול בהתאם לסוג ה"מבול" המסויים שיש לך, חלילה ולוודא שחלף.

*המשך החיים, חזל"ש (=חזרה לשגרה) - המבול פסק, המצב המבולבל שב לתיקונו. איני יודעת על מה חשב נֹח (וכן גם אשתו ושלושת בניהם [שם, חם ויפת] ונשותיהם) בזמן השהות בתיבה וגם לא כתובה אף שיחה שהתנהלה ביניהם. ברור שהם היו עסוקים מאוד, "מסביב לשעון" (שאז טרם הומצא...) אך יורשה לי, להניח, שכל אחד מהם חשב על המבול – מדוע בא? כיצד צריך להתנהג נכון? ואולי השתדלו לבנות לעצמם כלים רגשיים והתנהגותיים, כדי לחיות נכון יותר לאחר המבול.

בשבוע הבא – ביום ג' -ז' במרחשוון ("מר" היא טיפת מים של הגשם), צריך להתחיל לומר "ותן טל ומטר לברכה". יהי רצון שלא תהיה התמודדות עם "מבול", משום סוג, ככתוב: "לשטף מים רבים אליו לא יגיעו" (תהלים ל"ב,6) ותקויים בנו הברכה: "ונתתי גשמיכם בעִתם" (ויקרא כ"ו,4) יהיה גשם טוב, במידה, "גִשמי ברכה יהיו" (יחזקאל ל"ד,26).

שבת שלום ומנוחה. חודש טוב וגשם טוב! עדנה ויג    

יהא המאמר לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / נתנאל חיים בן שושנה / שני בת קלאודיה מרים / פעסל לאה בת נעמי / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל 

לע"נ דודתי - צפורה (חימוביץ') בת שלמה (שטיינברג) ז"ל / לע"נ שרונה (ברוך) בת יעקב אריה ז"ל / לע"נ אורי בן גרשון (פרצ'יק) ז"ל        ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.   


עדנה ויג, 03/11/16 09:57
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות