כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > היֹה היה פעם – והיום?! - אקטואליה לפרשת שופטים
 
בכל דור יש מנהיגים ושופטים שמתאימים לאותו דור. "דוד דור ושופטיו, דור דור ופרנסיו" כל דור זוכה במנהיג הראוי לו וגם אם ערכו פחות בעיני הציבור, הרי שהוא הנבחר ויש לקבל את החלטותיו.
עדנה ויג | פורסם: 08/09/16 09:59

תרחישים שונים עשויים להביא את האדם אל השופט. אל איזה שופט על האדם ללכת? נאמר בפרשה: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז,9).

שאלה למחשבה: מדוע צויין שהשופט "יהיה בימים ההם" (מלים אלו נראות כיתור), והרי ברור שאי אפשר ללכת לשופט שהיה בעבר (או לשופט שיהיה בעתיד) ?

הצעת תשובה: * על האדם ללכת לשופט שבזמנו, שהרי "אין לך אלא שופט שבימיך" (ראש השנה דף כ"ה, עמוד ב') "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו (בעבר) אתה צריך לשמוע לו " (ספרי קנ"ג).

לעתים יש לאנשים נטיה לומר בנוסטלגיה (=רפקת בעברית): "היום זה לא מה שהיה פעם", בדברם על שופטים, מורים, רבנים, נוער ועוד. גם אם האדם בטוח ש"פעם שופט היה...", ו"מה שהיה פעם, זה בכלל לא כמו מה שהיום" כשעליו להגיע לבית המשפט – מה יעשה?! וכך בקשר לכל דבר. כביכול: "פעם היה מצוין –והיום"... המלך שלמה אמר בקשר לכך:  "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה" (קהלת ז',10). אפשר להתרפק על העבר ולספר ש"היו זמנים" וגם מה "היֹה היה פעם" וחשוב ללמוד מהעבר, אך יחד עם זאת חשוב לחיות בהווה ולתפקד עם מה שיש כאן ועכשיו. "שופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים" (קהלת רבה א',ה').

* בכל דור יש מנהיגים ושופטים שמתאימים לאותו דור. "דוד דור ושופטיו, דור דור ופרנסיו" כל דור זוכה במנהיג הראוי לו וגם אם ערכו פחות בעיני הציבור, הרי שהוא הנבחר ויש לקבל את החלטותיו. חז"ל הישוו את יפתח השופט עם שמואל הנביא באומרם (ראש השנה דף כ"ה, עמוד ב'): "יפתח בדורו כשמואל בדורו" והברייתא (שם)הוסיפה "ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור, הריהו כאביר שבאבירים".

למיקרא דברי חז"ל אלו נשאלת השאלה: איך אפשר להשוות את יפתח לשמואל?

הרב זאב סולטנוביץ' כתב: חז"ל השוו שני שופטים משני הקצוות - האחד הוא יפתח, והשני שמואל - בכך שהדגישו את המשותף, את סמכותו של השופט. יפתח הגיע ממקום מפוקפק מאוד, שבאירוניה נקרא בספר שופטים "ארץ טוב"  , וברור שהוא עומד בראש קבוצה של שכירי חרב, המתפרנסים לפי הערכים של "ארץ טוב". מתברר, לצערם של זקני השבטים, שהם האנשים המאומנים ביותר במלחמה ובקרב. אמנם בהתחלה גרשו את יפתח, משום שאנשים כמוהו אינם רצויים בימי שלווה ושלום, אך כעת זקוקים לו ולחייליו כדי להושיע את ישראל. כך יפתח הופך להיות שופט. כלומר, לפי המצב העכשווי, הוא האיש הנצרך באותה תקופה, ולכן ניתנים לו כלי השלטון. לעומתו משווים חז"ל את שמואל, שהורתו ולידתו בקדושה, וחינוכו במשכן, אצל עלי הכהן. שמואל הוא איש רוח גדול מאוד, נביא, שופט וחכם, וכל ימיו קודש לטובת האומה."

יהודה אליצור כתב בספר: ערכים במבחן מלחמה, מוסר ומלחמה בראי היהדות (קובץ מאמרים לזכרו של רם מזרחי הי"ד) ש"הערובה להצלחה מדינית וצבאית" היא "תיקון מעשי ישראל בינו לבין עצמו, (וגם) בינו לבין ה'" יפתח הבין שכאשר בא אויב לעם ישראל סימן הוא שהעם אינו מתנהג כראוי בין אדם ל-ה' ובין אדם לחברו וצריך לשוב בתשובה. הנביא ירמיהו (ד,1) אמר: "אם תשוב ישראל, נאם ה', אלי תשוב".  דניאל (ט,7) לימדנו להתוודות: "לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים". אוי לדור שיחליף ויאמר 'לך עמלק (או כל שם של אויב של עם ישראל) הצדקה ולנו בושת הפנים'. המקרא מלמד כי בעת צרה יש להתייצב מול האויב באומץ, במסירות, בתבונה ובשיקול הדעת, אך לא מתוך הרגשת אשמה. ואילו כלפי מעלה על ישראל להרכין ראשו ולפשפש במעשיו. עליו לתקן מעשיו וליישר אורחותיו בתוך מחנה ישראל ולעשות שלום בינו לבין אביו שבשמים."

יפתח ניהל משא ומתן עם מלך בני עמון המתגרה בישראל. "מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי". המלך האויב דורש מידי ישראל את השטח שבין הארנון והיבוק, וכאשר נוכח יפתח שאין מועיל במשא ומתן הריהו מכריז הכרזה, שמן הראוי לקרוא לה בלשון חז"ל קריאה מהלכת על פני כל הדורות: "ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עֹשה אתי רעה להלחם בי. ישפֹט ה' השֹפט היום בין בני ישראל ובין בני עמון" (שופ' יא,27). חשוב מאוד כי לעומת קריאה זו נשמעה קריאת העם אל ה', קריאה חוזרת ונשנית (שופטים י',10) : "חטאנו לך וכי עזבנו את אלקינו." (וגם) "חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך" (שופ' י',15).    

יפתח התמודד עם האתגרים שניצבו בפניו, האמין ב-ה' והבין מה נדרש מאדם מעם ישראל, בעומדו מול אויב. גם בני העם שהיו בזמנו חזרו בתשובה התוודו על חטאם, הפסיקו לעבוד עבודה זרה ושבו לעבוד את ה'.

 גם אם לדעתך, יפתח אינו שופט דגול, והיו שופטים נעלים ממנו, הרי שהוא התאים להצלת העם בזמנו ויש מה ללמוד גם ממנו.

החתם סופר (=הרב משה סופר) בספרו דרשות (עמ' קכז) אמר: "כי הנה עיקר אמונת אומן בתורת ה', היא האמונה בחכמיו, דור דור ודורשיו, ולהאמין בשופט אשר יהיה בימים ההם כי לא יטוש ה' עמו ויהיה עם השופט ההוא, כאשר אמרו חז"ל על הפסוק "ואף גם זאת" וכו' שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות. וזהו כלל גדול שכל קוטבי התורה סובבים עליו".

יש אנשים שאומרים: "פעם, הכל היה אחרת" – מותר לומר זאת וניתן אף להשוות בין מה שהיה פעם למה שיש כיום. יש כאלה שאומרים "אילו (וכאן הם נוקבים בשמו של שופט או מנהיג כלשהו מהעבר) היה כיום" ולעתים מצרפים גם אנחה שאמורה להביע את צערם על המצב הנוכחי, בכך הם מביעים אי – שביעות רצון מהשופטים/ מנהיגים/ מורים ועוד שיש בימינו, אך סביר להניח שהיו אנשים שאמרו כך גם בעבר, וגם את אלו ששמם מוזכר כיום כ: "לוא x היה נמצא כאן, בוודאי הכל היה נראה אחרת", הישוו לאלו שקדמו להם.

 מסקנה : התורה מלמדת אותנו "ובאת אל...השופט אשר יהיה בימים ההם" ומורה לנו שעם כל הביקורת והשיפוטיות שיש באדם על השופטים ובעלי תפקידים נוספים שנמצאים בזמנו, צריך ללכת אל השופט (וכן: המורה, הרב ועוד) שחי כיום, בדורנו, שהוא מעודכן במה שקורה כיום והוא המתאים לדור, לתת בו אמון, להסכים להקשיב לדבריו ולקבל את שיפוטו.

שבת שלום!

עדנה ויג    

 יהא המאמר לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / שלמה בן אידה / אליהו בן שמחה / אמנון אדמון בן רחל / יאיר רפא-ל בן לאה / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / שליו בן מירב / שני בת קלאודיה מרים / לידור – רות בת נילי (סגי – זקס) / הדר חנה בת אסתר (סוקולובסקי) / חוה רחל (מרק) בת אילת השחר /  פעסל לאה בת נעמי / ג'וזה בת כתון / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה / רוני בת עידית (מור) / יעל בלה בת רבקה (משה) בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל 

לע"נ פינחס אליהו בן יוסף יצחק (וידיסלבסקי) ז"ל / לע"נ הרב יעקב בן יוסף סוסו (כהן) ז"ל

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.  

 

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

תרחישים שונים עשויים להביא את האדם אל השופט. אל איזה שופט על האדם ללכת? נאמר בפרשה: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז,9).

שאלה למחשבה: מדוע צויין שהשופט "יהיה בימים ההם" (מלים אלו נראות כיתור), והרי ברור שאי אפשר ללכת לשופט שהיה בעבר (או לשופט שיהיה בעתיד) ?

הצעת תשובה: * על האדם ללכת לשופט שבזמנו, שהרי "אין לך אלא שופט שבימיך" (ראש השנה דף כ"ה, עמוד ב') "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו (בעבר) אתה צריך לשמוע לו " (ספרי קנ"ג).

לעתים יש לאנשים נטיה לומר בנוסטלגיה (=רפקת בעברית): "היום זה לא מה שהיה פעם", בדברם על שופטים, מורים, רבנים, נוער ועוד. גם אם האדם בטוח ש"פעם שופט היה...", ו"מה שהיה פעם, זה בכלל לא כמו מה שהיום" כשעליו להגיע לבית המשפט – מה יעשה?! וכך בקשר לכל דבר. כביכול: "פעם היה מצוין –והיום"... המלך שלמה אמר בקשר לכך:  "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה" (קהלת ז',10). אפשר להתרפק על העבר ולספר ש"היו זמנים" וגם מה "היֹה היה פעם" וחשוב ללמוד מהעבר, אך יחד עם זאת חשוב לחיות בהווה ולתפקד עם מה שיש כאן ועכשיו. "שופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים" (קהלת רבה א',ה').

* בכל דור יש מנהיגים ושופטים שמתאימים לאותו דור. "דוד דור ושופטיו, דור דור ופרנסיו" כל דור זוכה במנהיג הראוי לו וגם אם ערכו פחות בעיני הציבור, הרי שהוא הנבחר ויש לקבל את החלטותיו. חז"ל הישוו את יפתח השופט עם שמואל הנביא באומרם (ראש השנה דף כ"ה, עמוד ב'): "יפתח בדורו כשמואל בדורו" והברייתא (שם)הוסיפה "ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור, הריהו כאביר שבאבירים".

למיקרא דברי חז"ל אלו נשאלת השאלה: איך אפשר להשוות את יפתח לשמואל?

הרב זאב סולטנוביץ' כתב: חז"ל השוו שני שופטים משני הקצוות - האחד הוא יפתח, והשני שמואל - בכך שהדגישו את המשותף, את סמכותו של השופט. יפתח הגיע ממקום מפוקפק מאוד, שבאירוניה נקרא בספר שופטים "ארץ טוב"  , וברור שהוא עומד בראש קבוצה של שכירי חרב, המתפרנסים לפי הערכים של "ארץ טוב". מתברר, לצערם של זקני השבטים, שהם האנשים המאומנים ביותר במלחמה ובקרב. אמנם בהתחלה גרשו את יפתח, משום שאנשים כמוהו אינם רצויים בימי שלווה ושלום, אך כעת זקוקים לו ולחייליו כדי להושיע את ישראל. כך יפתח הופך להיות שופט. כלומר, לפי המצב העכשווי, הוא האיש הנצרך באותה תקופה, ולכן ניתנים לו כלי השלטון. לעומתו משווים חז"ל את שמואל, שהורתו ולידתו בקדושה, וחינוכו במשכן, אצל עלי הכהן. שמואל הוא איש רוח גדול מאוד, נביא, שופט וחכם, וכל ימיו קודש לטובת האומה."

יהודה אליצור כתב בספר: ערכים במבחן מלחמה, מוסר ומלחמה בראי היהדות (קובץ מאמרים לזכרו של רם מזרחי הי"ד) ש"הערובה להצלחה מדינית וצבאית" היא "תיקון מעשי ישראל בינו לבין עצמו, (וגם) בינו לבין ה'" יפתח הבין שכאשר בא אויב לעם ישראל סימן הוא שהעם אינו מתנהג כראוי בין אדם ל-ה' ובין אדם לחברו וצריך לשוב בתשובה. הנביא ירמיהו (ד,1) אמר: "אם תשוב ישראל, נאם ה', אלי תשוב".  דניאל (ט,7) לימדנו להתוודות: "לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים". אוי לדור שיחליף ויאמר 'לך עמלק (או כל שם של אויב של עם ישראל) הצדקה ולנו בושת הפנים'. המקרא מלמד כי בעת צרה יש להתייצב מול האויב באומץ, במסירות, בתבונה ובשיקול הדעת, אך לא מתוך הרגשת אשמה. ואילו כלפי מעלה על ישראל להרכין ראשו ולפשפש במעשיו. עליו לתקן מעשיו וליישר אורחותיו בתוך מחנה ישראל ולעשות שלום בינו לבין אביו שבשמים."

יפתח ניהל משא ומתן עם מלך בני עמון המתגרה בישראל. "מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי". המלך האויב דורש מידי ישראל את השטח שבין הארנון והיבוק, וכאשר נוכח יפתח שאין מועיל במשא ומתן הריהו מכריז הכרזה, שמן הראוי לקרוא לה בלשון חז"ל קריאה מהלכת על פני כל הדורות: "ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עֹשה אתי רעה להלחם בי. ישפֹט ה' השֹפט היום בין בני ישראל ובין בני עמון" (שופ' יא,27). חשוב מאוד כי לעומת קריאה זו נשמעה קריאת העם אל ה', קריאה חוזרת ונשנית (שופטים י',10) : "חטאנו לך וכי עזבנו את אלקינו." (וגם) "חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך" (שופ' י',15).    

יפתח התמודד עם האתגרים שניצבו בפניו, האמין ב-ה' והבין מה נדרש מאדם מעם ישראל, בעומדו מול אויב. גם בני העם שהיו בזמנו חזרו בתשובה התוודו על חטאם, הפסיקו לעבוד עבודה זרה ושבו לעבוד את ה'.

 גם אם לדעתך, יפתח אינו שופט דגול, והיו שופטים נעלים ממנו, הרי שהוא התאים להצלת העם בזמנו ויש מה ללמוד גם ממנו.

החתם סופר (=הרב משה סופר) בספרו דרשות (עמ' קכז) אמר: "כי הנה עיקר אמונת אומן בתורת ה', היא האמונה בחכמיו, דור דור ודורשיו, ולהאמין בשופט אשר יהיה בימים ההם כי לא יטוש ה' עמו ויהיה עם השופט ההוא, כאשר אמרו חז"ל על הפסוק "ואף גם זאת" וכו' שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות. וזהו כלל גדול שכל קוטבי התורה סובבים עליו".

יש אנשים שאומרים: "פעם, הכל היה אחרת" – מותר לומר זאת וניתן אף להשוות בין מה שהיה פעם למה שיש כיום. יש כאלה שאומרים "אילו (וכאן הם נוקבים בשמו של שופט או מנהיג כלשהו מהעבר) היה כיום" ולעתים מצרפים גם אנחה שאמורה להביע את צערם על המצב הנוכחי, בכך הם מביעים אי – שביעות רצון מהשופטים/ מנהיגים/ מורים ועוד שיש בימינו, אך סביר להניח שהיו אנשים שאמרו כך גם בעבר, וגם את אלו ששמם מוזכר כיום כ: "לוא x היה נמצא כאן, בוודאי הכל היה נראה אחרת", הישוו לאלו שקדמו להם.

 מסקנה : התורה מלמדת אותנו "ובאת אל...השופט אשר יהיה בימים ההם" ומורה לנו שעם כל הביקורת והשיפוטיות שיש באדם על השופטים ובעלי תפקידים נוספים שנמצאים בזמנו, צריך ללכת אל השופט (וכן: המורה, הרב ועוד) שחי כיום, בדורנו, שהוא מעודכן במה שקורה כיום והוא המתאים לדור, לתת בו אמון, להסכים להקשיב לדבריו ולקבל את שיפוטו.

שבת שלום!

עדנה ויג    

 יהא המאמר לרפואת רחמים בן רחל (מלמד-כהן) / אברהם בן ציפורה / ציון בן יונה (שמע) / שלמה בן אידה / אליהו בן שמחה / אמנון אדמון בן רחל / יאיר רפא-ל בן לאה / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / שליו בן מירב / שני בת קלאודיה מרים / לידור – רות בת נילי (סגי – זקס) / הדר חנה בת אסתר (סוקולובסקי) / חוה רחל (מרק) בת אילת השחר /  פעסל לאה בת נעמי / ג'וזה בת כתון / אביגיל בת יעל / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה / רוני בת עידית (מור) / יעל בלה בת רבקה (משה) בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל 

לע"נ פינחס אליהו בן יוסף יצחק (וידיסלבסקי) ז"ל / לע"נ הרב יעקב בן יוסף סוסו (כהן) ז"ל

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.  

 


עדנה ויג, 08/09/16 09:59
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 
עדיין אין תגובות.