כניסה מפייסבוק
הצטרפו חינם
מצא אותנו בפייסבוק
פרשת השבוע
פרשת השבוע > פרשת "מסעי": קודש בחול (של מדבר קדש)
 
המדבר הוא מקום, ניטראלי - אך מה יהיה אופיו של המדבר ? דבר זה תלוי באופן בו יתנהגו האנשים שנמצאים בו. אמר מישהו: "לא המקום עושה את האדם, אלא האדם עושה את המקום".
עדנה ויג | פורסם: 04/08/16 15:40

בס"ד תמוז תשע"ו           

השבת נסיים את קריאת ספר "במדבר". העם הלך במשך ארבעים שנה במדבר, שהוא מקום שרואים בו, כדברי שירו של  יעקב פיכמן "אורחה במדבר": "ימין ושמאל, רק חול וחול".

במדבר בו הלך העם היו נסים רבים, ולכן בלימוד ספר "במדבר" ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שהחיים במדבר לא היו כמו במדבר רגיל, שבו חם מאוד ביום, יש חיות טורפות וקשה להשיג מים ומזון (בודאי כאשר יש אנשים רבים מהעם שצריכים לאכול ולשתות בכל יום).

 בכל שנות ההליכה במדבר, היתה לעם הגנה מאת ה', אספקה יומיומית של מן, שתיה מבארה של מרים שהלכה עם העם, ולעתים הגיעו לנווה מדבר, שם היו עצים ומים בלב המדבר. היו ענני כבוד מעליהם, עמוד אש ועמוד ענן, ועוד. לא מסופר שבני ישראל נתקלו בחיות טורפות, ורק פעם אחת בלבד הגיעו נחשים, כעונש על דברי העם (כ"א, 6).

המדבר הוא מקום, ניטראלי - אך מה יהיה אופיו של המדבר ? דבר זה תלוי באופן בו יתנהגו האנשים שנמצאים בו. אמר מישהו: "לא המקום עושה את האדם, אלא האדם עושה את המקום".

שאלה למחשבה: מה יהיה אופיו של המדבר, אשר בני ישראל שוהים בו ?

כדי לענות על שאלה זו צריך לבדוק: מהו המכנה המשותף לכל פרשות ספר "במדבר"?

הצעת תשובה:

ברור שניתן לומר תשובות שונות ונכונות: התמודדות עם קשיים, נסים שעשה ה' לעם, הנהגת העם על ידי משה, אהרן והזקנים ויחס העם אליהם, דיבורים מסוגים שונים (דברים טובים כברכות ושירות, דברים לא טובים כתלונות וטענות) ועוד.

המלבי"ם (רבי מאיר ליבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר) כתב: "הטעם (=הסיבה) שהניע הקדוש ברוך הוא את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לארץ ישראל תיכף, הוא יען שבמצרים הושקעו מאוד בטומאת מצרים ולא יכלו להיטהר ממנה, כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, ועל כן הניעם במדבר ארבעים שנה...עד שהטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קודש מידות הטהרה והקדושה"...

על כל אדם ללמוד מספר "במדבר"  את חשיבות הכנסת הקדושה לחיים. לכל מקום – גם אם הוא מדבר –צריך להכניס את הקדושה ובהחלט אפשרי לעשות זאת.

בכל פרשה מוזכר השורש ק.ד.ש בקשר לענינים שונים ובפרשת "בלק" שבה לא נכתב השורש, ניתן למצוא דברים שקשורים בקדושה, ובודאי יש סיבה מדוע דוקא בפרשה זו לא הוזכרה המילה "קדושה" בהטייה כלשהי.

בפרשת "במדבר" חוזר השורש ק.ד.ש בקשר לדברים שונים.  אנשי משפחות בני קהת ששמרו על כלי הקודש (הארון, השולחן, המנורה והמזבחות ועוד) נקראו בתואר כבוד: "שֹמרי משמרת הקֹדש" (ג,28)  "וכלי הקֹדש" (ג,31)  פדיון הבכורים: "בשקל הקֹדש" (ג,50) ועוד.

 בפרשת "נשא": האשה הסוטה נבדקת עם "מים קדושים" (ה',17) שלקח הכהן. יש קודשים שצריך לתת לכהן, אך יש גם קודשים ששייכים לבעליהם (כגון: חלק מקורבן שלמים, נטע רבעי ועוד) "ואיש את קֹדשיו לו יהיו" )ה',10). אדם שמקבל על עצמו להיות נזיר עושה זאת כדי להיות קדוש יותר ולהגיע לדרגת "כל ימי נזרו קדוש הוא ל-ה'" (ו',8). על הקורבן שעליו להביא בתום תקופת נזירותו נכתב: "קֹדש הוא לכהן" (ו,20). קורבנות הנשיאים היו "בשקל הקֹדש" (ז,85), ועוד.

בפרשת "בהעלותך: הלויים יעשו את עבודתם "ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקֹדש" (ח',19).

בפרשת "שלח לך": "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוֹתי והייתם קדֹשים לאלקיכם" (ט"ו,40). מטרת מצות ציצית להזכיר לאדם את חובת קיום המצוות ו"הזכירה תביא לעשית כל המצוות ולהיות עם קדוש ל-ה'" (פירושו של ד"ר יחיאל צבי מושקוביץ לפסוק זה ב"דעת מקרא" לספר "במדבר").  

בפרשת "קרח" : "כי כל העדה כלם קדֹשים ובתוכם ה'" (ט"ז,3) קורח טוען שיש שויון בין כל אנשי העם: לכולם נאמר לפני מעמד הר סיני "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט,6) וכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה,8) משה מנסה להעמידו על טעותו, (שהרי יש דרגות שונות בקדושה ויש כהן גדול אחד בלבד) באומרו: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש" (ט"ז,7) ועוד. השורש ק.ד.ש נאמר גם בקשר לקרבנות  בפרק י"ח.

בפרשת "חקת" ה' אמר למשה ואהרן: "יען לא האמנתם בי להקדישני" (כ',12) ועוד.

בפרשת "בלק" לא מצאתי שורש זה (יש לי מספר השערות מדוע השורש נעדר בפרשה זו) אך בלעם חש את הקדושה ששרתה במחנה ישראל ותיאר את חיי העם בקדושה בפסוקים שונים וביניהם: "מה טֹבו אֹהליך יעקב, משכנֹתיך ישראל" (כ"ד,5)

בפרשת "פינחס" בקשר לקרבנות "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקֹדש ..." (כ"ח,7) ובקשר למועדים: "ביום הראשון מקרא קֹדש" (כ"ח,18) ועוד.

בפרשת "מטות" הלוחמים יצאו למלחמה במדין עם פנחס הכהן "וכלי הקֹדש וחצצרות התרועה בידו" (ל"א,6)

בפרשת "מסעי" אדם שצריך להיות בעיר מקלט נמצא שם עד מות הכהן הגדול "אשר משח אֹתו בשמן הקֹדש" (ל"ה,25)

ברור שבני ישראל חיו בקדושה במדבר, והתורה הקדושה ניתנה להם בכוונה במדבר, אך ניתן להסיק מהחזרה על השורש ק.ד.ש פעמים רבות בספר "במדבר", שבכל מקום צריך ואפשר שתהיה קדושה, אפילו במדבר.

 בנוסף לפירוש הפשט שמדבר הוא מקום, ניתן לפרש ש"מדבר" הוא תיאור של אדם שאין בו לא תורה ולא חכמה, (אף אם צבר תארים), לא מידות טובות ולא דרך ארץ, אך גם בו יכולה להיות קדושה, והוא יכול להשתנות ככתוב: "אשים מדבר לאגם מים" (ישעיהו מ"א,18).

התורה ניתנה במדבר שנקרא בשמות שונים – צין, קדמות, פארן, סיני וקדש - "שנתקדשו ישראל עליו" (שבת פ"ט, ע"א וגם ע"ב). התורה הקדושה ניתנה במכוון במדבר, שהוא מקום הפקר, וכל מי שרוצה יכול לקחתה, גם האדם שעדיין הוא בבחינת "מדבר" וגם כל אדם אחר, וכך נהיה לעם קדוש.

שבת שלום! (שבת חזק "חזק חזק ונתחזק" לסיום ספר במדבר)

חודש טוב! (חודש מנחם אב)                                 עדנה ויג        

יהא השיעור לרפואת הרב זאב בן רות / ישראל בן גיטל פעסל / שלמה בן אידה / אליהו בן שמחה / שלמה בן שושנה קלרה / אמנון אדמון בן רחל / נתנאל חיים בן שושנה / חיים נתנאל בן יטה קלרה / יאיר רפא-ל בן לאה / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / שליו בן מירב / שני בת קלאודיה מרים /  טובה גיטה בת לילי / חוה רחל (מרק) בת אילת השחר /  פעסל לאה בת נעמי / תמר בת דבורה / ג'וזה בת כתון / שושנה בת לאה / אביגיל בת יעל / אורית תהילה בת ברוריה / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה / רוני בת עידית (מור) / יעל בלה בת רבקה (משה) / רבקה בת שושנה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל    

לע"נ טובה קלרה (ויקסלבאום) בת אהרן (אלברט) ז"ל

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.

הטקסט שאת/ה מצטט/ת:

בס"ד תמוז תשע"ו           

השבת נסיים את קריאת ספר "במדבר". העם הלך במשך ארבעים שנה במדבר, שהוא מקום שרואים בו, כדברי שירו של  יעקב פיכמן "אורחה במדבר": "ימין ושמאל, רק חול וחול".

במדבר בו הלך העם היו נסים רבים, ולכן בלימוד ספר "במדבר" ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שהחיים במדבר לא היו כמו במדבר רגיל, שבו חם מאוד ביום, יש חיות טורפות וקשה להשיג מים ומזון (בודאי כאשר יש אנשים רבים מהעם שצריכים לאכול ולשתות בכל יום).

 בכל שנות ההליכה במדבר, היתה לעם הגנה מאת ה', אספקה יומיומית של מן, שתיה מבארה של מרים שהלכה עם העם, ולעתים הגיעו לנווה מדבר, שם היו עצים ומים בלב המדבר. היו ענני כבוד מעליהם, עמוד אש ועמוד ענן, ועוד. לא מסופר שבני ישראל נתקלו בחיות טורפות, ורק פעם אחת בלבד הגיעו נחשים, כעונש על דברי העם (כ"א, 6).

המדבר הוא מקום, ניטראלי - אך מה יהיה אופיו של המדבר ? דבר זה תלוי באופן בו יתנהגו האנשים שנמצאים בו. אמר מישהו: "לא המקום עושה את האדם, אלא האדם עושה את המקום".

שאלה למחשבה: מה יהיה אופיו של המדבר, אשר בני ישראל שוהים בו ?

כדי לענות על שאלה זו צריך לבדוק: מהו המכנה המשותף לכל פרשות ספר "במדבר"?

הצעת תשובה:

ברור שניתן לומר תשובות שונות ונכונות: התמודדות עם קשיים, נסים שעשה ה' לעם, הנהגת העם על ידי משה, אהרן והזקנים ויחס העם אליהם, דיבורים מסוגים שונים (דברים טובים כברכות ושירות, דברים לא טובים כתלונות וטענות) ועוד.

המלבי"ם (רבי מאיר ליבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר) כתב: "הטעם (=הסיבה) שהניע הקדוש ברוך הוא את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לארץ ישראל תיכף, הוא יען שבמצרים הושקעו מאוד בטומאת מצרים ולא יכלו להיטהר ממנה, כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, ועל כן הניעם במדבר ארבעים שנה...עד שהטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קודש מידות הטהרה והקדושה"...

על כל אדם ללמוד מספר "במדבר"  את חשיבות הכנסת הקדושה לחיים. לכל מקום – גם אם הוא מדבר –צריך להכניס את הקדושה ובהחלט אפשרי לעשות זאת.

בכל פרשה מוזכר השורש ק.ד.ש בקשר לענינים שונים ובפרשת "בלק" שבה לא נכתב השורש, ניתן למצוא דברים שקשורים בקדושה, ובודאי יש סיבה מדוע דוקא בפרשה זו לא הוזכרה המילה "קדושה" בהטייה כלשהי.

בפרשת "במדבר" חוזר השורש ק.ד.ש בקשר לדברים שונים.  אנשי משפחות בני קהת ששמרו על כלי הקודש (הארון, השולחן, המנורה והמזבחות ועוד) נקראו בתואר כבוד: "שֹמרי משמרת הקֹדש" (ג,28)  "וכלי הקֹדש" (ג,31)  פדיון הבכורים: "בשקל הקֹדש" (ג,50) ועוד.

 בפרשת "נשא": האשה הסוטה נבדקת עם "מים קדושים" (ה',17) שלקח הכהן. יש קודשים שצריך לתת לכהן, אך יש גם קודשים ששייכים לבעליהם (כגון: חלק מקורבן שלמים, נטע רבעי ועוד) "ואיש את קֹדשיו לו יהיו" )ה',10). אדם שמקבל על עצמו להיות נזיר עושה זאת כדי להיות קדוש יותר ולהגיע לדרגת "כל ימי נזרו קדוש הוא ל-ה'" (ו',8). על הקורבן שעליו להביא בתום תקופת נזירותו נכתב: "קֹדש הוא לכהן" (ו,20). קורבנות הנשיאים היו "בשקל הקֹדש" (ז,85), ועוד.

בפרשת "בהעלותך: הלויים יעשו את עבודתם "ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקֹדש" (ח',19).

בפרשת "שלח לך": "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוֹתי והייתם קדֹשים לאלקיכם" (ט"ו,40). מטרת מצות ציצית להזכיר לאדם את חובת קיום המצוות ו"הזכירה תביא לעשית כל המצוות ולהיות עם קדוש ל-ה'" (פירושו של ד"ר יחיאל צבי מושקוביץ לפסוק זה ב"דעת מקרא" לספר "במדבר").  

בפרשת "קרח" : "כי כל העדה כלם קדֹשים ובתוכם ה'" (ט"ז,3) קורח טוען שיש שויון בין כל אנשי העם: לכולם נאמר לפני מעמד הר סיני "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט,6) וכן "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה,8) משה מנסה להעמידו על טעותו, (שהרי יש דרגות שונות בקדושה ויש כהן גדול אחד בלבד) באומרו: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש" (ט"ז,7) ועוד. השורש ק.ד.ש נאמר גם בקשר לקרבנות  בפרק י"ח.

בפרשת "חקת" ה' אמר למשה ואהרן: "יען לא האמנתם בי להקדישני" (כ',12) ועוד.

בפרשת "בלק" לא מצאתי שורש זה (יש לי מספר השערות מדוע השורש נעדר בפרשה זו) אך בלעם חש את הקדושה ששרתה במחנה ישראל ותיאר את חיי העם בקדושה בפסוקים שונים וביניהם: "מה טֹבו אֹהליך יעקב, משכנֹתיך ישראל" (כ"ד,5)

בפרשת "פינחס" בקשר לקרבנות "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד בקֹדש ..." (כ"ח,7) ובקשר למועדים: "ביום הראשון מקרא קֹדש" (כ"ח,18) ועוד.

בפרשת "מטות" הלוחמים יצאו למלחמה במדין עם פנחס הכהן "וכלי הקֹדש וחצצרות התרועה בידו" (ל"א,6)

בפרשת "מסעי" אדם שצריך להיות בעיר מקלט נמצא שם עד מות הכהן הגדול "אשר משח אֹתו בשמן הקֹדש" (ל"ה,25)

ברור שבני ישראל חיו בקדושה במדבר, והתורה הקדושה ניתנה להם בכוונה במדבר, אך ניתן להסיק מהחזרה על השורש ק.ד.ש פעמים רבות בספר "במדבר", שבכל מקום צריך ואפשר שתהיה קדושה, אפילו במדבר.

 בנוסף לפירוש הפשט שמדבר הוא מקום, ניתן לפרש ש"מדבר" הוא תיאור של אדם שאין בו לא תורה ולא חכמה, (אף אם צבר תארים), לא מידות טובות ולא דרך ארץ, אך גם בו יכולה להיות קדושה, והוא יכול להשתנות ככתוב: "אשים מדבר לאגם מים" (ישעיהו מ"א,18).

התורה ניתנה במדבר שנקרא בשמות שונים – צין, קדמות, פארן, סיני וקדש - "שנתקדשו ישראל עליו" (שבת פ"ט, ע"א וגם ע"ב). התורה הקדושה ניתנה במכוון במדבר, שהוא מקום הפקר, וכל מי שרוצה יכול לקחתה, גם האדם שעדיין הוא בבחינת "מדבר" וגם כל אדם אחר, וכך נהיה לעם קדוש.

שבת שלום! (שבת חזק "חזק חזק ונתחזק" לסיום ספר במדבר)

חודש טוב! (חודש מנחם אב)                                 עדנה ויג        

יהא השיעור לרפואת הרב זאב בן רות / ישראל בן גיטל פעסל / שלמה בן אידה / אליהו בן שמחה / שלמה בן שושנה קלרה / אמנון אדמון בן רחל / נתנאל חיים בן שושנה / חיים נתנאל בן יטה קלרה / יאיר רפא-ל בן לאה / אלון בן אורה (פז) / אביגדור בן רות רחל (קולה) / חגי אליעזר בן מיכל / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / שליו בן מירב / שני בת קלאודיה מרים /  טובה גיטה בת לילי / חוה רחל (מרק) בת אילת השחר /  פעסל לאה בת נעמי / תמר בת דבורה / ג'וזה בת כתון / שושנה בת לאה / אביגיל בת יעל / אורית תהילה בת ברוריה / יהודית בת שרה מינדל / שקדיה אסתר לאה בת הדסה איילה / רוני בת עידית (מור) / יעל בלה בת רבקה (משה) / רבקה בת שושנה בתוך שאר חולי ופצועי עם ישראל    

לע"נ טובה קלרה (ויקסלבאום) בת אהרן (אלברט) ז"ל

ולהרבות בעם ישראל אחדות, שלום, אהבה, אחווה, רעות, אמונה ובטחון, קדושה ועוד.


עדנה ויג, 04/08/16 15:40
תגובתך:
! דווח למנהל האתר
 
תגובות, דעות, המלצות
 
עדיין אין תגובות.