"אני מפחדת. אני צריכה אותך. רומי צריכה אותך. אפרוח בבטן צריך אותך"

"אני אספר לילדיי איזה אבא גיבור היה להם"

בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, אבי חובלאשוילי, רב סרן בקרקל, יצא להילחם ולהגן על המדינה. הוא נהרג בהיתקלות מחבלים והותיר אחריו את אשתו שושי – אהובתו מגיל 17 ובתו רומי אור בת חצי שנה. שבועיים בלבד לפני שנהרג, בני הזוג גילו ששושי בהריון שני: "אלוהים נתן לי במתנה את ההיריון הזה, אבל לקח את האוצר שלי"

הם היו משפחה מאושרת עם תכניות גדולות לעתיד. אבי חובלאשוילי (בן 26), רב סרן ששירת כסמג"ד קרקל, תכנן ללמוד שיווק טכנולוגי בשנה הבאה. אשתו שושי (בת 27), סטודנטית לסיעוד, גילתה ממש לאחרונה שהיא נושאת ברחמה תינוק, אח או אחות לבתם רומי אור בת החצי שנה. הם היו אמורים לצאת לחופשה משפחתית באילת – חופשה ראשונה עם רומי, ואבי כבר קנה לה בגד ים ומצופים. אבל כל התכניות והחלומות התנפצו באותה שבת מקוללת אחרי שאבי ז"ל נהרג בהיתקלות עם מחבלים.

"אם לא היה לי את הנסיכה הקטנה שלי אני לא חושבת שהייתי מצליחה לעמוד על הרגליים. היא נותנת לי את הכוח ואת הסיבה לקום בבוקר", אומרת שושי בכאב.

שושי ואבי ז"ל מאשדוד, שהיו נשואים שנתיים וחצי, התאהבו אחד בשנייה כשהוא היה בן 16 והיא בת 17: "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון כמו סרטים. עבדנו יחד כמלצרים באולם אירועים. אני הייתי עובדת ותיקה והוא עובד חדש. ראיתי אותו מרחוק – ילד ג'ינג'י קטן ושמנמן, ומשהו בתוכי אמר לי ללכת אליו. התחלנו לדבר ולצחקק ואחרי רבע שעה ידידה שלו התקשרה אליו. אני עניתי לטלפון שלו כאילו שזה הטלפון שלי ושאלתי אותה: 'מה את רוצה מהחבר שלי?' היא הייתה בהלם ואבי לא הבין מי זאת המוזרה שנפלה עליו שהחליטה שהיא בת הזוג שלו. מאותו הרגע היינו בלתי נפרדים – נסענו לעבודה יחד וגילינו שאנחנו שכנים. התחלנו בתור ידידים ולא חשבנו על זוגיות".

איך הפכתם מידידים לזוג?

"לאט לאט זה התפתח. אחרי שנה של ידידות אבי הציע לי להיות בזוגיות. בילינו יחד בסופרלנד וכשחזרנו הוא שלח לי הודעה וכתב: 'אני חושב שאנחנו מפספסים משהו שכולם רואים'. בכל פעם שאנשים היו רואים אותנו היו אומרים לנו איזה יפים אתם ביחד. מאוד חששתי כי הוא החבר הכי טוב שלי וזה היה לי מוזר פתאום להיות בת הזוג שלו. אני גם הייתי גדולה ממנו בשנה. בגיל 17 את חושבת על מה אחרים יגידו ושיצחקו על זה שאת יוצאת עם מישהו קטן ממך. אבל הבנתי שאחרי שיחה כזאת כבר לא נחזור להיות ידידים והחלטתי לנסות. אז הפכנו לזוג ומאותו רגע היינו כמו עסקת חבילה – אבי ושושי, שושי ואבי".

אבי הוא ממוצא גיאורגי ושושי ממוצא אתיופי. למרות ששניהם ממוצא שונה, הם קיבלו תמיכה גדולה מהמשפחות שלהם: "מההתחלה המשפחה של אבי מאוד אהבה אותי והמשפחה שלי מאוד אהבה אותו. בהמשך גם גילינו שהאימהות שלנו עבדו יחד לפני 20 שנה בתעשייה אווירית. מה הסיכויים שהילדים שלהם יפגשו אחרי 20 שנה ותאהבו?".

אחרי התיכון, שושי התגייסה לצבא לתפקיד רכזת שירותי רפואה. ושנה לאחר מכן, אבי התגייס כלוחם בקרקל: "כשאבי קיבל הודעה שהוא מיועד לקרקל הוא התבאס. קרקל זה גדוד של בנים ובנות שלוחמים יחד, ויש סטיגמה שהגדוד לא מספיק גברי. אמרתי לו שיזרום ושעוד 3 שנים הוא כבר יהיה בחוץ. הוא לא רצה להתגייס לשם, אבל מהרגע שהגיע הוא התאהב בקרקל. הוא פרח שם. ראיתי שהוא אוהב את מה שהוא עושה והיה מאוד מורעל. הוא התקדם, יצא לפיקוד וקורס קצונה עד שהגיע לתפקיד סמג"ד".

לא חששת שיקרה לו משהו?

"כשהוא היה קצין צעיר הוא התלבט אם להמשיך בקבע או להשתחרר. אמרתי לו שאני רוצה שהוא ייעשה מה שעושה לו טוב. תמכתי בו, למרות שבתוך תוכי רציתי שישתחרר. תמיד היה את הפחד שאולי יקרה משהו, אבל זה מסוג הדברים שאת אומרת לעצמך – לי זה לא יקרה".

בשנת 2019, אחרי 6 שנים יחד, אבי כרע ברך והציע לשושי נישואין: "הוא לקח אותי לצימר ושם חיכה לי שלט 'שושי התינשאי לי' עם שטיח לבן מקושט בפרחים. ידעתי שהוא יציע, אבל גם הופתעתי. הייתי בהלם והתרגשתי מאוד".

אחרי הצעת הנישואין המרגשת, הגיעה הקורונה שהובילה לדחייה של החתונה. "היינו מאורסים במשך כמעט שנתיים עד שהתחתנו. חברות שלי שגם היו מאורסות באותו זמן, ונאלצו לדחות את החתונה בגלל הקורונה בסוף נפרדו מבני הזוג שלהן", מספרת שושי. "אני זוכרת שאמרתי לו כמה שאנחנו חזקים שאנחנו מאורסים כבר שנתיים והכל טוב בינינו. הרגשתי שאם הצלחנו לעבור את השנתיים האלה, אז הזוגיות שלנו היא לכל החיים".

בשנת 2021 שושי ואבי צעדו לעבר החופה: "הייתה לנו חתונה מהממת. אני לרוב אדם שלא רוקד באירועים, אבל הרגשתי ביטחון שאבי לידי אז רקדתי כל הערב". 

לאחר החתונה המאושרת הם תכננו להביא ילד לעולם ולפני חצי שנה נולדה בתם רומי אור.

איזה מין אבא היה אבי?

"הוא היה אבא מהמם. כשהוא היה חוזר מהבסיס הדבר הראשון שהוא היה עושה זה לתת נשיקה לבת שלו. הוא היה חוזר גמור מעייפות, אבל לא היה מוותר על לקלח אותה, לשחק איתה ולראות אותה מתפתחת. כשהיא הייתה צריכה לקבל חיסון בטיפת חלב, לי היה קשה נפשית כשכאב לה. אז הוא היה יוצא במיוחד מהבסיס ונוסע שלוש שעות כדי להחזיק אותה".

גם אחרי שהוא כבר היה אבא, לא ביקשת שיסיים את השירות הצבאי?

"לא ביקשתי ממנו כי ידעתי שזה מה שהוא אוהב. הוא היה אמור להתחיל לימודי שיווק טכנולוגי בשנה הבאה. הלימודים נמשכים 3 שנים שבהם הוא היה אמור להיות רק בבית ולא ללכת לבסיס. אז אמרתי לעצמי שיש לי אותו עכשיו למשך 3 שנים".

שבועיים לפני שאבי נהרג, שושי גילתה שהיא בהריון: "פתאום ראיתי שהמחזור שלי מאחר. זה היה מוזר כי את רומי הבאנו לעולם אחרי טיפולים, ולא האמנתי שאכנס להריון באופן טבעי. עשיתי בדיקת הריון ופתאום ראיתי שני פסים. סיפרתי לאבי והוא שמח. לא האמנתי. בדקתי בדיקה נוספת ואז ראיתי שוב שני פסים. התרגשנו מאוד. שבוע לפני אותה שבת שמענו את הדופק של העובר. אני מרגישה שאלוהים נתן לי במתנה את ההיריון הזה, אבל לקח את האוצר שלי".

מה קרה באותה שבת של ה-7 באוקטובר?

"ביום שישי לפני שזה קרה לא הצלחתי לישון בלילה. היום אני חושבת שזה היה סוג של סימן למה שיקרה. אבי קם ושאל למה אני לא מצליחה לישון ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שאני תכף ארדם. למחרת קמתי ב-6:15 ותכננתי להכין לי משהו לאכול, ואז ב-6:30 הייתה אזעקה. אבי התחיל לקבל עדכונים שיש חדירות מחבלים והוא ישר עלה על מדים. ביקשתי שיישאר בבית ולא ייסע. ואז התקשרו וביקשו שיגיע לקיבוץ סופה. הוא יצא מהבית ב-8:00 בבוקר ואמרתי לו 'תשמור על עצמך'. לא היה לי חשש כי אני כבר רגילה לכך שהוא לוחם ולא הבנתי את גודל האירוע".

שעתיים לאחר מכן, אבי התקשר לשושי. זאת הייתה השיחה האחרונה שלהם: "שמעתי הרבה רעש ברקע. אבי סיפר שנתקל בחוליית מחבלים שאחר כך גיליתי שהוא הצליח לחסל אותם. הוא אמר שזה משהו חריג שלא היה אף פעם, אבל שיהיה בסדר. ביקשתי שישמור על עצמו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. חצי שעה אחרי זה הרגשתי שהלב שלי קופץ על 200. שלחתי לו הודעה וכתבתי לו 'אני מפחדת. אני צריכה אותך. רומי צריכה אותך. אפרוח בבטן צריך אותך'. ואז הוא כבר לא ענה וכל המחשבות התחילו לרוץ לי בראש. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאם הוא חוזר אני אשכנע אותו לעזוב את הצבא כי אני כבר לא מסוגלת יותר. התקשרתי אליו כל היום ושלחתי לו הודעות והוא לא ענה. ניסיתי לנחם את עצמי שאולי הוא באזור ללא קליטה או שנגמרה לו הסוללה".

מתי הגיעה הבשורה הנוראית על מותו של אבי?

"לאורך כל יום שבת ישבתי בממ"ד עם הקטנה עד שבערב יצאתי למרפסת. לא הייתה כמעט תנועה בכביש, אבל כל רכב שעבר אמרתי לעצמי שהנה עכשיו הולכים להודיע לי שהוא מת. בלילה שלחתי הודעות לאנשים שמכירים אותו. ביקשתי שיתנו לי סימן ואף אחד לא ענה. לא הצלחתי לישון כל הלילה ואז ב-4:30 לפנות בוקר דפקו בדלת. השאלה הראשונה ששאלתי הייתה 'מתי זה קרה?'. כבר הבנתי שהוא נהרג אבל הייתה לי תקווה שאולי אני טועה. שאלתי אם הם בטוחים שזה הוא, שאולי זה מישהו אחר. הוא נהרג בהיתקלות עם מחבלים, ולא ידוע איפה בדיוק זה קרה. לא מצאו את הרכב שלו וגם הנשק שלו נאבד. אני גם לא יודעת איפה טבעת הנישואין שלו. הנחמה היחידה שלי זה שלא חטפו את הגופה שלו. שלפחות יש לי אבן שאוכל לבכות עליה". 

איזה מין בן אדם היה אבי?

"הוא היה בן אדם מדהים. לכל מקום שהוא היה הולך הוא תמיד בלט - גם בגלל הג'ינג'יות שלו וגם בגלל החיוך הרחב. הוא תמיד דאג לאחרים לפני שדאג לעצמו. הייתה לו חיילת בודדה שלא היה לה איפה לישון והוא הזמין אותה לישון אצלנו. הוא קודם כל חשב על החיילים שלו והמשפחה שלו, לפני הכל". 

מה תספרי לילדים שלך על אבא שלהם?

"אני אספר להם שאבא שלהם גיבור. שהוא הלך להציל אנשים שהוא לא מכיר והלך להגן על המדינה ושהוא אוהב אותם ושומר עליהם מלמעלה.

כבר לפני שנכנסתי להריון השני הוא שלח לי הודעה והציע שם לילד שעדיין לא נולד לנו. זה הפתיע אותי כי עדיין לא הייתי בהריון. בדיעבד אני חושבת שזה היה סוג של צוואה. אם יהיה לנו בן אני אקרא לו בשם שהוא בחר. יהיה לי קשה לחיות בלעדיו, אבל אני חיה בשביל רומי ובשביל הילד או הילדה שלנו שאביא לעולם".