״קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף״
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה. בכל מיני סיטואציות, מכל מיני רבנים, רבניות או סתם מחברה שרצתה לתת עידוד.את האמת ? לא הבנתי אף פעם מה הקטע… אם יש אחד ויחיד בשבילי אז שיבוא כבר למה צריך לחכות לגיל 200 ?
כמה שזה יישמע הזיה לאור הפתיחה הזאת-לחוצת חתונה אף פעם לא הייתי. עם זאת את הפינה השקטה שלי חיפשתי כבר לפני עשור.
בתור בוגרת אולפנה מלאה בבנות דתיות
הצפי היה גיל 22-24 כבר עם טבעת וילד בדרך, כל קשר שלי מהתיכון היה אמור להיות ״זה״. אבל ״זה״ לא הגיע, במקומו הגיעו המון בילבול, המון לחץ, אנשים לא נכונים ולא מתאימים לי, ותיזמון… גרוע ביותר.
אני עוד זוכרת את השבת כיתה האחרונה שעשינו, היה איזה שהוא משחק חברה כזה והיינו צריכות להתאים פתקים עם שאלות למי שחשבנו שמתאימה לתשובה.
בסוף המשחק פתחנו את הפתקים, קיבלתי את התואר ״הבחורה הראשונה שתתחתן מהכיתה״, ככה זה שאת בלבוסטה מלידה, אירגון וסדר בדם שלך, המטבח אהבת חייך והנתינה… כמויות של נתינה שרק מחפשות על מי להישפך.
בגיל 24 אחרי כל התהפוכות הלא פשוטות שעברו, מצאתי את עצמי בניו יורק, מנסה לחיות את החלום. משפחה שאני שרופה עליה, עבודה מגניבה שמפתחת כל כך הרבה כישורים ובעיקר מיליון דלתות פתוחות.
תמיד ששאלו אותי ״למה חזרת לארץ ?!״ עניתי שהייתי לבד. לא בלי משפחה חס וחלילה אבל לבד בנפש, רציתי בתוכי את הפרטנר הזה שלי ולצערי בזמנו הוא לא היה תושב מדינת ניו יורק. אז מטוס הביתה וקדימה חפשי את עצמך.
בארץ המצב לא היה מזהיר יותר.. דייטים הזויים, אלוהים אני יכולה לכתוב ספר. בחורים שחיים בסרט, הרבה חוצפנים, בעיקר לא רציניים. מצאתי את עצמי בתסריט הכי הזוי והאחרון שציפיתי לו- בת 26, כל החברות שלי כבר בג'ימבורי עם הילדים (שאם להיות כנה, לא קינאתי בהן לרגע..ילדים זה שמחה שהם לא שלך ;) ואני פה. שומעת שוב ושוב את ה"בקרוב אצלך", מחייכת בזיוף ומגלגלת עיניים כל פעם שמישהי חשבה שזה מגניב לשאול אותי "איך ????? איך בחורה כמוך עוד לא התחתנה ?!"
החברה הדתית / שכונת פרדס כץ חייבת להתקדם.
ילדה בת 26 היא פרגית , לא משנה כמה היא מבשלת טוב.
אז מה עושה בחורה דתיה שנויה במחלוקת שאומרת "קפצו לי" למי שמותח ביקורת על השילוב של סקיני ג'ינס והפרשות חלה כל שישי, שלא יוצאת למועדונים ולא מתחברת למושג "ידידים" ? מה עושים ? הרי לענות להודעות מפחידות בפייסבוק לא יקרה, ואני מזל סרטן, לצאת מהבית זה פחות הקטע שלי, מה עושים ????? אה ואלוהים מי בא לאכול את כל האוכל הזה?? כי אני נזכרת שאני רווקה אחרי שעומדים כבר 4 סירים על הגז בכמויות של גדוד.
תהיתי לעצמי המון פעמים, מאיפה אתחיל בחיפוש הזה של מי שעומד להיות בעלי? אין איזה ג'י פי אס ??
נרשמתי לאתר הזה - שליש גן עדן - אתר הכרויות.
רגע לפני שאני מוחקת את המשתמש שלי שם בפעם ה200 מתוך ייאוש, אני רואה פרצוף יפה, מדפדפת לעוד תמונה "אוקיי יפה זאת מילה קטנה" , מיקום: אשקלון מצב דתי : מתחזק . זה כל מה שהיה על הברנש הדרומי הזה. לא לא , לא מתאים לי "מתחזק" אני טוב לי איפה שאני ולא מחפשת להיות חרדית ממאה שערים ואשקלון זה חו"ל בכלל לבחורה מהמרכז.
אם אכנס לפרטים אתם תעשו קידוש במקביל לפוסט שלי, אז אקצר-
ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם, המזווג זיווגים.
אני לא מאמינה שמהרגע ההוא עברו שנתיים וחצי והשבת אני נושאת את השם "סימן טוב" בפעם האחרונה.
מוצפת ברגשות ובעיקר רוצה לצעוק לכל הרווקות באשר הן: אחיות שלי, שזה צריך להגיע זה פאקינג מגיע. לא תכננתי בחיים להתחתן בגיל 29 , אבל אלוהים איזה מזל שזה קורה רק עכשיו. ייאוש הוא לא אופציה ואמונה זה שם המשחק. אלוקים תופר "חליפות קוטור", זה לוקח זמן אבל בסוף זה יושב בול.
יהי רצון שבזכות השבת הזאת כולן יזכו לזיווג שלהן לא השנה אלא בזמן שהכי מתאים שהוא יגיע.
בהצלחה לכולם -
יעל & אבי
״קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף״
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה. בכל מיני סיטואציות, מכל מיני רבנים, רבניות או סתם מחברה שרצתה לתת עידוד.את האמת ? לא הבנתי אף פעם מה הקטע… אם יש אחד ויחיד בשבילי אז שיבוא כבר למה צריך לחכות לגיל 200 ?
כמה שזה יישמע הזיה לאור הפתיחה הזאת-לחוצת חתונה אף פעם לא הייתי. עם זאת את הפינה השקטה שלי חיפשתי כבר לפני עשור.
בתור בוגרת אולפנה מלאה בבנות דתיות
הצפי היה גיל 22-24 כבר עם טבעת וילד בדרך, כל קשר שלי מהתיכון היה אמור להיות ״זה״. אבל ״זה״ לא הגיע, במקומו הגיעו המון בילבול, המון לחץ, אנשים לא נכונים ולא מתאימים לי, ותיזמון… גרוע ביותר.
אני עוד זוכרת את השבת כיתה האחרונה שעשינו, היה איזה שהוא משחק חברה כזה והיינו צריכות להתאים פתקים עם שאלות למי שחשבנו שמתאימה לתשובה.
בסוף המשחק פתחנו את הפתקים, קיבלתי את התואר ״הבחורה הראשונה שתתחתן מהכיתה״, ככה זה שאת בלבוסטה מלידה, אירגון וסדר בדם שלך, המטבח אהבת חייך והנתינה… כמויות של נתינה שרק מחפשות על מי להישפך.
בגיל 24 אחרי כל התהפוכות הלא פשוטות שעברו, מצאתי את עצמי בניו יורק, מנסה לחיות את החלום. משפחה שאני שרופה עליה, עבודה מגניבה שמפתחת כל כך הרבה כישורים ובעיקר מיליון דלתות פתוחות.
תמיד ששאלו אותי ״למה חזרת לארץ ?!״ עניתי שהייתי לבד. לא בלי משפחה חס וחלילה אבל לבד בנפש, רציתי בתוכי את הפרטנר הזה שלי ולצערי בזמנו הוא לא היה תושב מדינת ניו יורק. אז מטוס הביתה וקדימה חפשי את עצמך.
בארץ המצב לא היה מזהיר יותר.. דייטים הזויים, אלוהים אני יכולה לכתוב ספר. בחורים שחיים בסרט, הרבה חוצפנים, בעיקר לא רציניים. מצאתי את עצמי בתסריט הכי הזוי והאחרון שציפיתי לו- בת 26, כל החברות שלי כבר בג'ימבורי עם הילדים (שאם להיות כנה, לא קינאתי בהן לרגע..ילדים זה שמחה שהם לא שלך ;) ואני פה. שומעת שוב ושוב את ה"בקרוב אצלך", מחייכת בזיוף ומגלגלת עיניים כל פעם שמישהי חשבה שזה מגניב לשאול אותי "איך ????? איך בחורה כמוך עוד לא התחתנה ?!"
הסיפור המטורף של יעל ואבי, 27/01/22 13:10
מרגש מאוד
אני באתר הזה גם עם מנוי אמרתי שזה יהיה לשנה זו ההשתדלות שלי כאן באתר
כן לדייק לגבי הזוגיות שאתם רוצים כדי לזמן את הנכון ואלוקים שולח ב"ה
נהניתי לקרוא תעשו ותצליחו🌺
בקרוב אצל כולם אין יאוש בעולם❤️
